בתשובה לרון בן-יעקב, 18/10/14 16:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הצלחת לבלבל אותי לחלוטין. אתה פותח את תגובתך כאילו מאמצע משפט: ועוד איך. . . מה "ועוד איך" ? אני הולך לתגובתי שעליה ענית והיא מתחילה ב"אני חושב שאין טעם להתווכח על הנקודה שעליה בחרת להתווכח, ובכל זאת." לכן אני מניח שה "ועוד איך" כוונתו שיש ועוד איך טעם להתווכח על הנקודה הזאת. מה הנקודה ? כדי לברר זאת אני הולך לתגובתך הקודמת שעליה עניתי ושם כתוב "זה לא עניין של ראייה". כלומר הוויכוח הוא אם "זה" כן עניין של ראייה או "זה" לא עניין של ראייה, וצריך ללכת ולבדוק מה הוא "זה". כדי לדעת מה הוא "זה" אני הולך לתגובתי הקודמת, ושם יש הסבר שהכינוי "אסטרטגי" לגבי סכנת המנהרות הוא עניין של ראייה ובתגובה אחרת אני מסביר את עצמי, שלכנות את איום המנהרות "אסטרטגי" זה יותר עניין של הגדרה כי אפשר למצוא עניינים אחרים שבהם לא יהיה ויכוח שהם אסטרטגיים, ואילו במקרה של המנהרות אין ויכוח שמדובר באיום חמור אבל כיוון שלא מדובר בסכנה מידית למדינת ישראל אולי הכינוי "אסטרטגי" מיותר. מכל זה נובע שמהות הוויכוח היא שאתה חושב שיש טעם לדון בשאלה אם איום המנהרות הוא "אסטרטגי" ואני חושב ש"אסטרטגי" זו בסך הכל מילה, ולא כל כך משנה לדון עם איום המנהרות הוא כן "אסטרגי" או לא "אסטרטגי". והנה בהמשך את כותב: "אין אנו דנים בשאלה אם אכן מדובר באיום אסטרטגי, איום חמור (כדברי הצבא בראשותו של יעלון בשנת 2005-6, ולאחריו) אלא. . . יש כאן סתירה ברורה, ונראה שאיפה שהוא הפתיל הזה התברבר. זה כשלעצמו לא נורא, ואני גם לא מאשים אותך במשהו נורא כי דברים כאלה יכולים לקרות, אבל כנראה בגלל זה איני מבין את כל הקטע הראשון שכתבת. אני חושב שאני לא "מזיח" שום דבר אלא מתייחס לדברים לגופם, וגם השאלה לגבי גבול הצפון היא בדיוק העניין כי הנושא בכללותו היא ביקורת שנעשית בדיעבד, וכאן יש לנו אפשרות לומר מה צריך לעשות היום כשלפננו בדיוק אותה בעיה. אם תציע משהו ואחר כך יהיה איזה ברוך בגלל שלא הלכו לפי הצעתך תהיה ביקורתך מוצדקת. אבל אם מחכים ורואים מה יקרה ורק אז אומרים "היה צריך לעשות כך וכך" - זה לא הוגן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא ולא. הדיון בפתיל הזה הוא, כפי שחזרתי והגבתי, הוא על שאלת זמן הפנמת חומרת האיום [האסטרטגי] וקבלת החלטות ופעולות עקב זה, ע"י גורמי הבטחון בדרגים הגבוהים ביותר שמופקדים גם על ההערכה וגם על ההחלטה. אם אתה, לדומגה, אומר לבני משפחתך שמצב הגלגלים במכונית מסכנים באופן חמור את מי שנוסע ברכב המשפחתי, השאלה היא האם הפנמת את חומרת הבעיה ואת חובתך לקבל החלטה ביצועית בנידון, או ממשיך לנסוע איתם לטיולים ברחבי הארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לסגור ולסכם את מה שלדעתי היה אי הבנה, אומר שהפתילים כאן לפעמים מסתעפים לאיזה שהוא ענף שאינו הנושא העיקרי ומתחיל דיון שלם עליו. הדיון פה התפצל לעניין ה"אסטרטגיות" וכאשר כתבת ש"זה לא עניין של ראיה" הבנתי שמדובר בשאלה המשנית הזאת וכשכתבתי "אין טעם להתווכח על הנקודה שעליה בחרת להתווכח" התכוונתי לנקודה המשנית הזאת, כלומר אם המילה "אסטרטגי" מתאימה כאן, ולא לוויכוח העיקרי. ואם נחזור לוויכוח העיקרי, עכשיו אתה מגדיר אותו כנקודת זמן ההפנמה והנקודה שבה צריך לפעול. אני רוצה לחזור ולפצל את הנושא הזה לשני נושאים: האחד מאמץ לפיתוח אמצעים טכנולוגיים לגילוי מדויק של תוואי המנהרות והשני תגובה מבצעית צבאית לסיכול יכולת המנהרות לפעול. כשהתחלתי את הוויכוח לא עסקתי כלל בעניין הפיתוח הטכנולוגי ולא דיברתי עליו. בעצם התייחסתי אליו לראשונה בתגובה לתגובתו של ירדן. ברור שאם יש בידיך כלי טוב למיפוי המנהרות בכל רגע ורגע עשית 95 אחוז מהעבודה וכדי לנטרלן אין צורך בפעילות צבאית שעולה בקרבנות. די בכך שתקשור אריה רעב בכל פתח יציאה ופתרת את הבעיה (סתם. לא בדיוק כך אבל ברוח הזאת.). על עניין זה אמרתי שמהנתונים שמתפרסמים ברור שנעשתה עבודת פיתוח אבל יש שחושבים שלא מספיקה (לנגוצקי למשל), וברור שבזמן המבצע לא היו בידינו אמצעים כאלה. ואמרתי שאין בידי כלים לשפוט אם נעשה מאמץ מספיק. אבל, כאמור, לא על כך התווכחתי אלא על השאלה איך ומתי לפעול בהנחה שאין בידך אמצעים כאלה כפי שבאמת היה. ועל זה אמרתי שהשאלה הזאת היא לא פשוטה, וגם אמרתי שבדיעבד, אולי במזל, פעולת ניטרול המנהרות נעשתה בנקודת הזמן האופטימלית. ועל השאלה מתי צריך לפעול אמרתי שמדובר בשאלה לא פשוטה, וכדי להדגים את המורכבות אתגרתי אותך בשאלה על המנהרות בצפון, שמדגימה בצורה מצוינת את מורכבות הבעיה, ולכן היא שאלה ממש שייכת לעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על הפן הזה יכולות אולי להיות מחלוקות על ניואנסים. אבל, עסקינן לא בשאלת אמצעי הגילוי והתגובה למנהרות, קרי הפיתרון הפרקטי. אנחנו עוסקים בשאלה שקודמת לחיפוש טכנולוגי/תהליכי. אנחנו עוסקים בשאלה באם הגורמים המופקדים על קבלת החלטות הפנימו את ההערכה שלהם עצמם כדי להניע תהליך של מציאת פיתרונות.כפי שכתבת במשפט שיצר את הפתיל הזה, "שפלישה לעזה יזומה על ידינו כך לפתע פתאום לצורך טיפול במנהרות, בתקופה שעדיין לא הפנמנו את מלוא חומרתן, הייתה מעמידה אותנו במצב בלתי אפשרי" מעלה את השאלה האם בתקופת גילוי איום המנהרות וסיווג חומרתו ("אסטרטגי" לפי הצבא) החומרה הזו הפונמה כדי לגלגל תהליך לטיפול בבעיה. אלא אם הצבא עסוק בייצור מלים ולא במתן פתרונות להערכות. הרי אנחנו זוכרים טוב שבמקרה ההפוך זה עבד ממש טוב. כשהצבא ייצר הערכה של איום בסבירות נמוכה, הצבא אכן הפנים את מהות הערכת האיום שהוא עשה, ולא פעל כנגדו, בדיוק כנדרש במצב שבו אתה מפנים את הערכותיך שלך. ותרד מעניין ההיערכות לשאלת המנהרות הצפון. הוא לא קשור לפתיל הזה, כפי שכבר הסברתי כמה פעמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעתי היא שדווקא עניין ההיערכות לשאלת המנהרות בצפון, שממנו אתה רוצה שארד, הוא דווקא זה שמיטיב להדגים את טיב הבעיה שבפניה ניצבו האחראים על ביטחוננו, ואם אינך מבין את הקשר1 איני רואה טעם להמשיך בדיון. 1 אתה כותב "כפי שהסברתי כמה פעמים", ואני לא זוכר בתגובותיך אפילו פעם אחת שבה ראיתי הסבר כזה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |