בתשובה לתשע נשמות, 17/10/14 13:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קשה לי להאמין שיחידה מיוחדת שהוקמה במיוחד לטיפול במנהרות נשלחה ל''רגילה'' בדיוק בעת שצה''ל טיפל בדיוק בבעיה הזאת. אם יש לך מקור שמספר מה בדיוק היה והיכן הייתה היחידה הזאת באותה עת, אשמח לראותו (מבלי להתחייב לאכול כובע או משהו כזה). חוץ מזה נראה לי שהמשפט ''נקודה אחרת שהיה צריך לבצעה לפני המבצע היא פיתוח תורת לחימה ואמצעים להשמדה מהירה ומלאה של המנהרה. את זה ניתן היה בהחלט להכין מראש'' הוא משפט שמחזיק אמנם בטחון עצמי רב אבל לא בטוח שהוא נשען על ידע טכני אמיתי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נזכרתי שבעת המבצע דווח הרבה על איזו יחידה (שמה לפי זיכרוני יהלום או משהו כזה) שתכליתה טיפול במנהרות והיא אכן פעלה במבצע במלוא הקיטור. אולי מדובר באותה יחידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סמו"ר היא תת-יחידה של יהל"ם (אם יהל"ם היא יחידה בהקף של גדוד אז סמו"ר היא פלוגה בה). אני מאמין שהיא פעלה במלוא הקיטור, אבל למרבה הצער פלוגה אחת לא יכולה להשמיד מנהרות ששלוש חטיבות עסוקות בחשיפתן. הם טובים מאד בטיפול במנהרות בימי שלום, כאשר יש זמן להכניס רובוטים וכלבים שיסרקו וימפו את המנהרות, ואחריהם למקם חומר נפץ נוזלי וכיו"ב. כאן היה צורך במשהו אחר, שכנראה לא הבינו מראש שיהיה צורך בו: היה צורך לפתח שיטת פעולה שתאפשר ליחידה שזה לא יעודה היחיד לסרוק ולנטרל מנהרה במהירות, ללא ציוד יקר כמו רובוטים. לצורך הענין, לכל חטיבת חי"ר יש פלוגת הנדסה; היה צריך להכשיר את אנשי הפלוגה הזו בניהול השמדה של מנהרה, כאשר הם יכולים לקבל מספר גדול יחסית של חיילים מהגדודים לביצוע משימות כמו העברת והנחת מטענים וכיו"ב והם מספקים את הידע המקצועי של איפה וכיצד למקם אותם וגם עוסקים בצדדים הרגישים יותר כמו חיבור מרעומים והפעלתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תעשו שניכם מנוי ל"הארץ" הנה כתבה על סמור משלשום |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקום לעשות פרסומת לבטאון נחות, אולי תביא את עיקרי הדברים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מביא גאולה לעולם. אתה תביא בירות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד אחת מהכתבות שאומרות מעט מאד. אני מרגיש שהיינו מוכנים, כולם ידעו על הכל, היה לנו קל לתת את סל האמצעים ליחידות. עשינו את המיטב בלהצליח להשיג את מה שאפשר במסגרת המגבלות (כמה צמצומים של תחולת הדברים מתחבאים במשפט אחד?). הפער בין הזמן שלקח להם לחפור את המנהרות לזמן שלקח לנו להרוס אותן היה בלתי נתפש. וואללה. אגלה לו סוד, לקצין האופטימי: גם הפער בין הזמן שלוקח לגדל ילד מלידתו ועד שהוא הופך ללוחם בבית הספר למ"כים לבין הזמן שלוקח למחבל שיוצא ממנהרה שלא הושמדה עד הסוף להפתיע ולהרוג אותו הוא בלתי נתפש. להרוס תמיד הרבה הרבה יותר מהיר מלבנות; במושגים של הרס, שלושים יום להרוס מנהרות שכבר זיהו אותן זה משך זמן עצום, בלתי נסבל. אלה שלושים יום שבהם חיילים בשטח צריכים להילחם בהתמדה כדי להגן על מאמץ ההריסה הזה, אלה שלושים יום שבהם הישובים הקרובים מופגזים בפצמ"רים והרחוקים ברקטות, אלה שלושים יום שבכל אחד ואחד מהם מעמדה של המדינה מתערער עוד קצת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים ומוסיף - לאור העימותים האחרונים, הקו המפריד בין מבצע קצר עם תמיכה בינלאומית למבצע ארוך עם וועדת חקירה וקמפיין דה-לגיטימציה בינלאומי אינטנסיבי הוא שבוע עד עשרה ימים, במקרה הטוב. שלושים יום זה הרבה יותר מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*תלוי במונדיאל | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |