בתשובה לרון בן-יעקב, 17/10/14 9:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הסכנה שבמנהרות היא חטיפה ומיקוח סחיטה. לא יודע אם זה "אסטרטגי". עניין של ראייה. אולי יש כתבות שמביאות תועלת אבל בודאי לא זו שהבאת. את יתר הדברים שיש לי לומר בעניין אמרתי. עדין לא קבלתי מענה לשאלה בקשר לבעיה בצפון לא ממך ולא מהתקשורת. עכשיו הזמן לעזור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני משוכנע שקראת את התגובה הראשונה שלי (תגובה 636637) שציטטה מדו"ח מבקר המדינה 2005 שהסתמך על ההערכות של צה"ל "איום בעל משמעויות אסטרטגיות...איום המנהרות שריר וקיים". זה לא עניין של ראיה. זוהי ההערכה של המופקדים על הבטחון. אם זוהי ההערכה שלהם מדוע לא פעלו כפי שמתבקש מההערכה שלהם? להערכות שלך אין שום משמעות מבחינה קבלת החלטות ונקיטת פעולן ברמה הלאומית. להערכות שלהם יש (ללא קשר אם הם צודקים או טועים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאין טעם להתווכח על הנקודה שעליה בחרת להתווכח, ובכל זאת. ''אסטרטגי'' זאת מילה. אולי לא בחרתי במלים הנכונות כשכתבתי שזה עניין של ראייה, והיה נכון יותר לומר עניין של הגדרה. השווה, למשל, בין סכנת המנהרות וסכנת הגרעין באיראן. אי אפשר בכלל להשוות. כאן, כפי שאמרתי, מדובר בחטיפה וסחיטה בעקבותיה, וכל אחד יכול להחליט אם זה כן או לא ''אסטרגי'' בעיניו. לעומת זה הגרעין באיראן, מישהו לוחץ על כפתור והלך גוש דן. . . על זה לא יהיה ויכוח שזה ''אסטרטגי''. אבל כיוון שגם אם לא ''אסטרטגי'' בעיית המנהרות היא בעיה לא פשוטה יש מקום לחשיבה מה היה צריך לעשות ומתי. וכפי שאמרתי, מה שנעשה היה בסופו של דבר המעשה האופטימלי. ואני חוזר שוב. על השאלה המאתגרת בקשר לצפון ששאלתיך ומשום מה בחרת לא לענות. וזה דווקא הדיון המעניין והחשוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שנעשה היה אופטימלי? אינך יכול להוכיח זאת. התעלמו במשך שנים מהתראות לגבי המנהרות והצעות ססמיות ואחרות למניעת הסכנה שבהן ורק במזל, החמאס סרב להפסקות האש שישראל חזרה והציעה ורק במזל ובשל סרבנות החמאס התגלה ההיקף והעומק של הסכנה. בקלות ניתן היה לקרות תסריט אחר ותודה לחמאס שמנע זאת. לקרוא להשתלשלות העניינים הזו "אופטימלית", זה מוזר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאמרתי ''אופטימלי'' לא התכוונתי לאמצעי פיתוח לגילוי מנהרות. פתוח כזה נעשה, אולי כן ואולי לא במידה מספקת, ואולי רק בדיעבד היה ניתן לקבוע שלא במידה מספקת כי יש כאן שאלה של סדרי עדיפויות. התכוונתי לרגע שבו יצאנו לפעולה צבאית כנגדן באמצעים שהיו לנו, ואמרתי שלו נעשה הדבר לפני שהמנהרות האלה הראו מה אפשר לעשות בעזרתן, ייתכן וגם היינו חוטפים יותר ביקורת מהעולם וגם לא שלמים בעצמנו ולא יודעים אם המחיר ששולם הצדיק את עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד איך שהרי היא בצומת הקריטית של קבלת/אי-קבלת החלטות בגופים המופקדים על בטחון המדינה מצד אחד וחובת האזרחים לעמוד על המשמר ולדרוש מגופי השלטון קבלת אחריות ובקרה על מעשיהם. להזכירך, הפתיל הזה יצא מהמשפט שבו הסברת "שפלישה לעזה יזומה על ידינו כך לפתע פתאום לצורך טיפול במנהרות, בתקופה שעדיין לא הפנמנו את מלוא חומרתן, הייתה מעמידה אותנו במצב בלתי אפשרי" (הדגשה שלי). הפנמת חומרת איום המנהרות היא הנקודה הארכימדית שסביבה נעים צירי קבלת האחריות ובקרת האחריות. זה שבכל תגובה אתה מזיח מעט את מרחב הדיון הזה לא תשנה את העובדה שעדיין לא בררנו עד תומו את שאלת תיזמון ההפנמה. אין אנו דנים בשאלה אם אכן מדובר באיום אסטרטגי, איום חמור (כדברי הצבא בראשותו של יעלון בשנת 2005-6, ולאחריו) אלא בשאלה הקריטית הזו: מרגע שהגוף המעריך קבע שמדובר באיום מסדר גודל כזה, האם הוא הפנים את דברין שלו ונקט בפעולה שנגזרת מההערכתו שלו או לא. ולכן, גם שאלתך לגבי גבול הצפון איננה רלוונטית לנושא ואני רק יכול לפרשה כנסיון מגושם להסיט מבט לכיוון אחר (אם כי קשור) ולא להתמקד בנשוא הפתיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצלחת לבלבל אותי לחלוטין. אתה פותח את תגובתך כאילו מאמצע משפט: ועוד איך. . . מה "ועוד איך" ? אני הולך לתגובתי שעליה ענית והיא מתחילה ב"אני חושב שאין טעם להתווכח על הנקודה שעליה בחרת להתווכח, ובכל זאת." לכן אני מניח שה "ועוד איך" כוונתו שיש ועוד איך טעם להתווכח על הנקודה הזאת. מה הנקודה ? כדי לברר זאת אני הולך לתגובתך הקודמת שעליה עניתי ושם כתוב "זה לא עניין של ראייה". כלומר הוויכוח הוא אם "זה" כן עניין של ראייה או "זה" לא עניין של ראייה, וצריך ללכת ולבדוק מה הוא "זה". כדי לדעת מה הוא "זה" אני הולך לתגובתי הקודמת, ושם יש הסבר שהכינוי "אסטרטגי" לגבי סכנת המנהרות הוא עניין של ראייה ובתגובה אחרת אני מסביר את עצמי, שלכנות את איום המנהרות "אסטרטגי" זה יותר עניין של הגדרה כי אפשר למצוא עניינים אחרים שבהם לא יהיה ויכוח שהם אסטרטגיים, ואילו במקרה של המנהרות אין ויכוח שמדובר באיום חמור אבל כיוון שלא מדובר בסכנה מידית למדינת ישראל אולי הכינוי "אסטרטגי" מיותר. מכל זה נובע שמהות הוויכוח היא שאתה חושב שיש טעם לדון בשאלה אם איום המנהרות הוא "אסטרטגי" ואני חושב ש"אסטרטגי" זו בסך הכל מילה, ולא כל כך משנה לדון עם איום המנהרות הוא כן "אסטרגי" או לא "אסטרטגי". והנה בהמשך את כותב: "אין אנו דנים בשאלה אם אכן מדובר באיום אסטרטגי, איום חמור (כדברי הצבא בראשותו של יעלון בשנת 2005-6, ולאחריו) אלא. . . יש כאן סתירה ברורה, ונראה שאיפה שהוא הפתיל הזה התברבר. זה כשלעצמו לא נורא, ואני גם לא מאשים אותך במשהו נורא כי דברים כאלה יכולים לקרות, אבל כנראה בגלל זה איני מבין את כל הקטע הראשון שכתבת. אני חושב שאני לא "מזיח" שום דבר אלא מתייחס לדברים לגופם, וגם השאלה לגבי גבול הצפון היא בדיוק העניין כי הנושא בכללותו היא ביקורת שנעשית בדיעבד, וכאן יש לנו אפשרות לומר מה צריך לעשות היום כשלפננו בדיוק אותה בעיה. אם תציע משהו ואחר כך יהיה איזה ברוך בגלל שלא הלכו לפי הצעתך תהיה ביקורתך מוצדקת. אבל אם מחכים ורואים מה יקרה ורק אז אומרים "היה צריך לעשות כך וכך" - זה לא הוגן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ולא. הדיון בפתיל הזה הוא, כפי שחזרתי והגבתי, הוא על שאלת זמן הפנמת חומרת האיום [האסטרטגי] וקבלת החלטות ופעולות עקב זה, ע"י גורמי הבטחון בדרגים הגבוהים ביותר שמופקדים גם על ההערכה וגם על ההחלטה. אם אתה, לדומגה, אומר לבני משפחתך שמצב הגלגלים במכונית מסכנים באופן חמור את מי שנוסע ברכב המשפחתי, השאלה היא האם הפנמת את חומרת הבעיה ואת חובתך לקבל החלטה ביצועית בנידון, או ממשיך לנסוע איתם לטיולים ברחבי הארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לסגור ולסכם את מה שלדעתי היה אי הבנה, אומר שהפתילים כאן לפעמים מסתעפים לאיזה שהוא ענף שאינו הנושא העיקרי ומתחיל דיון שלם עליו. הדיון פה התפצל לעניין ה"אסטרטגיות" וכאשר כתבת ש"זה לא עניין של ראיה" הבנתי שמדובר בשאלה המשנית הזאת וכשכתבתי "אין טעם להתווכח על הנקודה שעליה בחרת להתווכח" התכוונתי לנקודה המשנית הזאת, כלומר אם המילה "אסטרטגי" מתאימה כאן, ולא לוויכוח העיקרי. ואם נחזור לוויכוח העיקרי, עכשיו אתה מגדיר אותו כנקודת זמן ההפנמה והנקודה שבה צריך לפעול. אני רוצה לחזור ולפצל את הנושא הזה לשני נושאים: האחד מאמץ לפיתוח אמצעים טכנולוגיים לגילוי מדויק של תוואי המנהרות והשני תגובה מבצעית צבאית לסיכול יכולת המנהרות לפעול. כשהתחלתי את הוויכוח לא עסקתי כלל בעניין הפיתוח הטכנולוגי ולא דיברתי עליו. בעצם התייחסתי אליו לראשונה בתגובה לתגובתו של ירדן. ברור שאם יש בידיך כלי טוב למיפוי המנהרות בכל רגע ורגע עשית 95 אחוז מהעבודה וכדי לנטרלן אין צורך בפעילות צבאית שעולה בקרבנות. די בכך שתקשור אריה רעב בכל פתח יציאה ופתרת את הבעיה (סתם. לא בדיוק כך אבל ברוח הזאת.). על עניין זה אמרתי שמהנתונים שמתפרסמים ברור שנעשתה עבודת פיתוח אבל יש שחושבים שלא מספיקה (לנגוצקי למשל), וברור שבזמן המבצע לא היו בידינו אמצעים כאלה. ואמרתי שאין בידי כלים לשפוט אם נעשה מאמץ מספיק. אבל, כאמור, לא על כך התווכחתי אלא על השאלה איך ומתי לפעול בהנחה שאין בידך אמצעים כאלה כפי שבאמת היה. ועל זה אמרתי שהשאלה הזאת היא לא פשוטה, וגם אמרתי שבדיעבד, אולי במזל, פעולת ניטרול המנהרות נעשתה בנקודת הזמן האופטימלית. ועל השאלה מתי צריך לפעול אמרתי שמדובר בשאלה לא פשוטה, וכדי להדגים את המורכבות אתגרתי אותך בשאלה על המנהרות בצפון, שמדגימה בצורה מצוינת את מורכבות הבעיה, ולכן היא שאלה ממש שייכת לעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על הפן הזה יכולות אולי להיות מחלוקות על ניואנסים. אבל, עסקינן לא בשאלת אמצעי הגילוי והתגובה למנהרות, קרי הפיתרון הפרקטי. אנחנו עוסקים בשאלה שקודמת לחיפוש טכנולוגי/תהליכי. אנחנו עוסקים בשאלה באם הגורמים המופקדים על קבלת החלטות הפנימו את ההערכה שלהם עצמם כדי להניע תהליך של מציאת פיתרונות.כפי שכתבת במשפט שיצר את הפתיל הזה, "שפלישה לעזה יזומה על ידינו כך לפתע פתאום לצורך טיפול במנהרות, בתקופה שעדיין לא הפנמנו את מלוא חומרתן, הייתה מעמידה אותנו במצב בלתי אפשרי" מעלה את השאלה האם בתקופת גילוי איום המנהרות וסיווג חומרתו ("אסטרטגי" לפי הצבא) החומרה הזו הפונמה כדי לגלגל תהליך לטיפול בבעיה. אלא אם הצבא עסוק בייצור מלים ולא במתן פתרונות להערכות. הרי אנחנו זוכרים טוב שבמקרה ההפוך זה עבד ממש טוב. כשהצבא ייצר הערכה של איום בסבירות נמוכה, הצבא אכן הפנים את מהות הערכת האיום שהוא עשה, ולא פעל כנגדו, בדיוק כנדרש במצב שבו אתה מפנים את הערכותיך שלך. ותרד מעניין ההיערכות לשאלת המנהרות הצפון. הוא לא קשור לפתיל הזה, כפי שכבר הסברתי כמה פעמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעתי היא שדווקא עניין ההיערכות לשאלת המנהרות בצפון, שממנו אתה רוצה שארד, הוא דווקא זה שמיטיב להדגים את טיב הבעיה שבפניה ניצבו האחראים על ביטחוננו, ואם אינך מבין את הקשר1 איני רואה טעם להמשיך בדיון. 1 אתה כותב "כפי שהסברתי כמה פעמים", ואני לא זוכר בתגובותיך אפילו פעם אחת שבה ראיתי הסבר כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המנהרות מאפשרות גם צבירה של כוחות חמושים באופן חשאי במשך זמן (נניח בכפר ערבי או ישוב בדואי), לשם הפעלתם במועד מסויים (נניח ביום כיפור או סתם בשבת) להשתלטות על נכס אסטרטגי (נניח מפעל טקסטיל, תחנת כח או מתקן התפלה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם למנהרה יש פתח בישראל ויש מי שיודעים על כך, יש סיכוי לא רע שגם הרשויות בישראל ישמעו על זה (בעזרת השב''כ). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רשות הדיבור לד' רמספלד: Now what is the message there? The message is that there are no "knowns." There are things we know that we know. There are known unknowns. That is to say there are things that we now know we don't know. But there are also unknown unknowns. There are things we do not know we don't know. So when we do the best we can and we pull all this information together, and we then say well that's basically what we see as the situation, that is really only the known knowns and the known unknowns. And each year, we discover a few more of those unknown unknowns. There's another way to phrase that and that is that the absence of evidence is not evidence of absence. It is basically saying the same thing in a different way. Simply because you do not have evidence that something exists does not mean that you have evidence that it doesn't exist. And yet almost always, when we make our threat assessments, when we look at the world, we end up basing it on the first two pieces of that puzzle, rather than all three.
It sounds like a riddle. It isn't a riddle. It is a very serious, important matter. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל זו שאלה של תוחלת. כמה משאבים תשקיע במנהרה לעומק ישראל? ככל שהמנהרה עמוקה יותר כך גדל הסיכון שחלק כלשהו באמצעה יתמוטט (והתיקון מסובך עד בלתי אפשרי). אם אתה רוצה גם פתח יציאה קבוע ושותפי סוד בתוך ישראל, אתה מגביר בהרבה את הסיכון לחשיפה. לא זול יותר1 להבריח את אותם לוחמים ואמצעי לחימה בצינורות המקובלים (נמל התעופה והנמל)? 1 ניתוח סיכונים בסיסי. לדוגמה, כאשר מנתחים את הסיכונים להטיית שיטות הצבעה בעזרת מכונות שונות צריך להביא בחשבון שגם התוקף מוגבל במשאבים. אם יש דרך תקיפה אפשרית אבל מאוד יקרה, עדיף יהיה לתוקף כבר לשחד ישירות את הבוחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה כמובן ללוחמים חמושים. ולגבי עלויות - ברגע שכבר חפרת את המנהרה, העלויות של שינוע לוחמים חמושים לתוך ישראל אפסיות. והאלטרנטיבה שציינת אינה קיימת (אין להם לא נמל ולא נמל תעופה). נשארה רק האלטרנטיבה של הגעה דרך הים (ואת זה הם ניסו ונכשלו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לעשות משהו מעין זה צריך מנהרות ארוכות בהרבה ממה שאנחנו מכירים, וצריך התארגנות לגמרי לא פשוטה (למשל, לא טריביאלי לאסוף מידע על מתקנים מהסוג הזה, והם מאובטחים בדרך כלל בצורה הדוקה יחסית). כמו כן, נשאלת השאלה מה התועלת שיפיק התוקף מהשתלטות כזו? אפילו אם הוא יצליח, תוך שעות ספורות לכל היותר המתקן ייכבש בחזרה - אז מה הטעם? יש לציין, אגב, שארגוני הטרור בארץ לא ביצעו מעולם מאמץ שיטתי של פגיעה בתשתיות אסטרטגיות - גם כאלה שאינן מאובטחות במיוחד, כמו קווי חשמל, מים ותקשורת, פסי רכבת וכדומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה צריך מנהרות ארוכות יותר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה המרחק מרצועת עזה למפעל הטקסטיל, תחנת הכח או מתקן ההתפלה הקרוב ביותר? מה רוחב השטח המחושף בצפון הרצועה שאי אפשר למקם בו פתח של מנהרה בלי שיזוהה מיד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין רבע שעה (מתקן ההתפלה) לשעה וחצי (מפעל הטקסטיל) מפתח המנהרה המוסווה. בכל כלי רכב אזרחי ותמים למראה (למשל אוטובוס נהוג ע''י ערבי ישראלי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה חושב שקבוצה של חמאסניקים יכולה להגיע באוטובוס ולהשתלט על מפעל טקסטיל (בדימונה, לא זה שסוגרים אותו בערד) אתה פשוט לא יודע על מה אתה מדבר. הגדרות של המתקן הזה נמצאות במרחק רב ממנו ומפוקחות בכל כך הרבה אמצעי תצפית וניטור ששום דבר גדול מעכבר לא יכול להתקרב לשם בלי שיזהו אותו. מתקנים אחרים הם קרובים וקלים יותר, אבל גם להשתלט עליהם זה לא טריביאלי כלל. אבל בכל מקרה, לתכנן ולבצע אופרציה מורכבת כזו שמאות אנשים משתתפים בשלבי התכנון, האימון וההפעלה שלה, שכוללת קשר ותיאום עם גורמי חוץ, שדורשת שלל אמצעים וכו' בלי שדבר מזה יעלה על המכ''ם של כל הגורמים והזרועות שצופים, מאזינים ומנתחים - זה כמעט בלתי אפשרי. אתה מתאר כאן את גרסת המטרות האסטרטגיות לתכנית הוואטס-אפ לפיגוע המוני בראש השנה - ובעיני שתיהן מופרכות באותה מדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה אני מכיר את המתחם הנ''ל (אך לא את המפעל עצמו) מבפנים, כולל את הסד''כ שמגן עליו. בפירוש אפשר להשתלט עליו (ולו למטרות תעמולתיות, להציב דגל ולסגת) ע''י סד''כ שנכנס בתוך אוטובוס. הערכת חסר של יכולות האוייב היא אף פעם לא דבר טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם לא ביצעת עכשיו עבירת ביטחון שדה חמורה? משהו שססססססססססמולני היה חוטף עליו ערימת קללות וגידופים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מפעל טקסטיל?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתחם לא מתקיים בחלל ריק, ובכוונה הזכרתי את אמצעי התצפית ואת הריחוק של הגדרות ולא את הסד"כ שמצוי בפועל בכל נקודה בזמן. מה הסד"כ שניתן להזעיק לשם, כולל מסק"רים, צוותים של יחידות מסוימות שנמצאים בכוננות וכו'? גם הערכת יתר היא לא דבר טוב. החמאס (בניגוד לחיזבאללה) לא הראה עד היום שהוא מסוגל לארגן פעולת גרילה של מסגרת בגודל שממלא אוטובוס, אפילו בתוך השטח שלו (נגיד, משהו שמקביל להתקפה דו-מחלקתית). לעומת זאת הוא הראה לא פעם שהחדירה המודיעינית שלנו לתוכו היא די טובה. אני מסוגל להאמין שאם החיזבאללה יצליח לחפור מנהרה בסלעי הגליל הוא מסוגל להפתיע אותנו ולהרים פעולה של השתלטות על ישוב או בסיס, אני לא מאמין בזה לגבי החמאס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסיבות מובנות לא אענה לך על השאלות שהעלית ברישא. (רק אציין שהשאלה הנכונה היא "אם מטרת האוייב היא הישג תעמולתי, מה הסד"כ שניתן להזעיק בתוך X דקות שלוקח להציב דגל במקום Y ולסגת") לגבי הסיפא: חמאס שדרג (וממשיך לשדרג) מאוד את יכולותיו מאז ההתנתקות - גם מכיוון שכריבון, המשאבים שברשותו גדלו מאוד, וגם מכיוון שהלחץ הצבאי והמודיעיני של ישראל פחת מאוד. מאידך החדירה המודיעינית של ישראל לחמאס פחתה מאוד מאז ההתנתקות - מכיוון שמנופי הלחץ האפשריים פחתו. גם החיזבאללה היה ארגון גרילה עלוב לפני הנסיגה מלבנון, והיום הוא כח צבאי לוחם לכל דבר (ע"ע המלחמה בסוריה). ההבדל היחיד בין החיזבאללה לחמאס הוא שהחיזבאללה מתעצם מאז שנת 2000, והחמאס מאז 2005. במלים אחרות: בין החיזבאללה לחמאס יש בסך הכל הפרש פאזה של 5 שנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החיזבאללה לא היה ארגון גרילה עלוב לפני הנסיגה. בכל מקרה, כמו שאשפוז נכדתו של הניה בישראל מראה, לישראל נשאר מלאי של מנופים. עוד הבדל בין החמאס לחיזבאללה הוא נתיבי האספקה לחיזבאללה לעומת נתיבי האספקה לחמאס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. תן הגדרה אחרת (מדוייקת יותר, לדעתך) לחיזבאללה שלפני הנסיגה. 2. לא כתבתי שמנופי ההשפעה פסקו , אלא שהם פחתו. אשפוז בישראל יש מעט, פרנסה בישראל יש (היה) הרבה. 3. בזמן א-סיסי היה לחמאס נתיב אספקה פתוח (ויש שיגידו שסגירתו ע"י מורסי היא הסיבה האמיתית לפוק קטן). מצד שני נתיב האספקה הסורי לחיזבאללה הצטמצם מאוד מאז מלחמת האזרחים. באם יוסר המצור על חמאס (כפי שדורשים כמה אוילים שימושיים, אפילו באתר זה), ייפתח לחמאס - לא נתיב - אלא אוטוסטראדה של אספקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. חיזבאללה שלפני הנסיגה כבר הוציא מספר פיגועים 2. פרנסה בישראל יש כבר מעט מאוד עוד לפני ההתנתקות. אבל מה שניתק לחלוטין את הרצועה היה ההפיכה של החמאס עם המצור שבעקבותיה (בשל אי ההסכמה של ממשלת החמאס לתנאי הקוורטט וכל המצב שנוצר שבו הרשות היא עדיין הנציגה הרשמית של הפלסטינים ולכן כל מה שעובר מהרצועה צריך לקבל אישור של החמאס, הרשות וישראל). 3. בזמן מוברק? סגירתו על ידי מורסי? האח של האחים? יכול להיות שלא כל האחים המוסלמים הם אחים? יכול להיות שהחמאס אינו דאעש? מצד שני יש לא מעט אידיוטים שימושיים שהתנגדו לאיחוד בין החמאס לרשות הפלסטינית. במקום לתת לתהליך למצות את עצמו ולעמוד על הדרישה הפשוטה שכל גוף שלא יהיה חייב לקבל את תנאי הקוורטט, אותם אידיוטים שימושיים בזבזו אשראי מדיני יקר על התנגדות לתהליך. רק כדי לקבל אותו בחזרה בשש אחרי המלחמה. (או שאולי כדאי לוותר על המושג המעליב "אידיוטים שימושיים"?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון: 1. מסתייג חלקית מדברי. חיזבאללה השתדל להימנע מהקמת בססים מסודרים לפני הנסיגה מלבנון. מה שכן, לוחמיו היו מאומנים ומצוידים במידה סבירה (אם כי פחות מצה"ל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני הנסיגה חלק גדול מפוטנציאל הגיוס של חזבאללה (שיעים מותאוולים) התגוררו בדרום לבנון שבשליטת צה״ל. החלק הזה לא יכול היה לקיים אימונים צבאיים מסודרים ולכל היותר יכול היה להוציא פיגועי טרור קטנים יחסית בדומה לפלסטינים ביהודה ושומרון. אחרי נסיגת צה״ל חזבאללה זכה בשליטה בקרקע ובאוכלוסיה באזור דרום לבנון, מה שאפשר לו לבנות בסיסים ולהאחז בקרקע, וכן לגייס, לאמן ולהציב יחידות סדירות או סדירות למחצה באזור הגבול. אני חושב שזה הבדל מאוד משמעותי, אפילו בהשוואה לפת״ח של לפני מלחמת לבנון שהיתה לו אחיזה מסוימת בקרקע אבל לא לאורך קו הגבול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון: מורסי פתח וסיסי סגר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר נכון: בזמנו של מוברק היו הברחות נרחבות והייתה עצימת עיניים מהשלטונות. לאחר הפלת מוברק פוצץ צינור הנפט ובאופן כללי המצב בסיני יצא מכלל שליטה. באופן כללי כבר בזמנו של מורסי היו ניסיונות רבים להלחם בהברחות כחלק מהמלחמה בטרור/מרידה בסיני), אם כי בפחות נחישות מאשר בתקופת סיסי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסעיף הראשון, במקום "לסגת" צ"ל "ליהרג". חמאס שדרג ומשדרג את יכולותיו, אבל עדיין אין שום מקום להשוות בינו לבין החיזבאללה. חמאס של היום, תשע שנים לאחר ההתנתקות, עדיין מפגר אחר חיזבאללה שלפני הנסיגה מלבנון כמעט מכל בחינה - נשק, אימון, ארגון ומה לא. החדירה המודיעינית שלנו לחמאס גדולה לאין ערוך יותר מזו שלחיזבאללה - גם משום שכל שטח הרצועה וכל התקשורת האלקטרונית שנכנסת ויוצאת ממנה נצפים ומואזנים על ידינו 24/7, וגם משום שיש לנו יכולת גבוהה בהרבה לגייס שם סוכנים. לחיזבאללה יש ערוצים פתוחים לקבלת נשק ותחמושת תקניים מכל סוג, לחמאס אין כאלה (גם בתקופת מורסי, וקל וחומר כיום, יכולת ההצטיידות שלו היתה נמוכה בסדרי גודל מזו של חיזבאללה). לחיזבאללה יש פטרון מדינתי שמממן אותו ומסייע גם בארגון, פיתוח תו"ל, אימון ועוד ועוד, לחמאס אין כאלה. לחיזבאללה יש שטח נרחב יחסית שהוא יכול להקים בו בסיסים ומחסנים, להתאמן ולפעול בו פחות או יותר בחפשיות - לחמאס אין כזה, כל אימון שלו על פני השטח נצפה וכל מבנה או מחסן יכול להפוך למטרה כבר בשעה הראשונה של כל עימות שהוא. אין אצלו "חזית" ו-"עורף". אפשר להמשיך אבל העקרון ברור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא שאמרתי: חמאס נמצא בהפרש פאזה של 5 שנים אחרי החיזבאללה. ולגבי שטחי אימון: העובדה ששטחי האימון של חמאס נצפים, לא מונעת מהם לגייס ולהתאמן. הרי ישראל לא תצא למלחמה בגלל אימונים צבאיים המתקיימים בשטח הרצועה. (ובהערת אגב, גם שטחי האימון של צה"ל נצפים באופן תמידי ע"י הבדואים, אז מה?) אה כן, וגם פטרון יש להם |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא שאמרתי: חמאס מפגר אחרי החיזבאללה לפחות בחמש עשרה שנה. ודאי שהם מגייסים ומתאמנים. אבל הם יתקשו מאד להכין משהו גדול בלי שאנחנו נדע על זה, והם יתקשו מאד לפתח תורת לחימה, לנסות אמצעים חדשים וכו' בלי שנדע על זה. ידיעה היא לא מניעה אבל היא בהחלט מסייעת לצמצם את הנזק הפוטנציאלי. הבדואים בצאלים יכולים לצפות על מעט משטחי האימון, ובדרך כלל אין לזה משמעות. אם הם יראו אלף פעם מחלקת חי"ר מסתערת על דיונה או טנקים כובשים פיתה סורית, שיבושם להם. לעומת זאת, אם מתאמנים למבצע להשמדת כור גרעיני, נניח, במדינה מסוימת, או לחיסול מנהיג של מדינה כזו - הם לא יוכלו לראות את האימונים האלה. אגב, לצה"ל יש גם כמה שטחי אימון שאינם בצאלים - אני משער שאני לא באמת מחדש לך. אין שום דמיון בין הפטרונות האיראנית לבין זו הקטארית. הקטארים יכולים אולי להעביר כסף - בצוק איתן ראינו שהחמאס מתקשה לגייס כסף כדי לשלם לאנשיו, כך שגם זה מוטל בספק רב. אבל בכל מקרה, הם לא יכולים לחמש ולצייד את החמאס, הם לא יכולים לאמן את אנשיו, הם לא יכולים לפתח עבורם תורות לחימה, הם לא יכולים להעמיד לרשותם מנגנון מודיעין של מעצמה איזורית ואמצעי קשר והצפנה, הם לא יכולים לעשות אלף ואחד דברים שמבדילים בין ארגון שהוא שחקן מרכזי בפוליטיקה המזרח-תיכונית וגורם השלטון העיקרי במדינה של ארבעה וחצי מיליון איש לבין ארגון קטן שמקופל כמו נחש בפינה קטנה ודחוסה ולא מסוגל להחלץ ממנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע גם לכתוב עוד דברים מלבד סברות כרס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חזרת לתת-תרבות הדיון שעיקרה תקיפת האדם ואי התייחסות לדבריו? חוסר יכולתך להתמודד עם טיעונים (כמו גם רמתך) ניכרים למרחוק. יופי. (העיקר שאתה מוחה על "אד הומניזם" שנעשה ליקירך הקרנף. הגמל לא רואה את דבשתו...). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעון כאילו ר' החתולים הוא ''יקירי'', גובל בדיבה. ולהצביע על סברות כרס ככאלה, זה לא אד הומינם. תקיפת הטיעון אינה תקיפת הטוען. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתמחה גם בסברות רגל, אוזן, קרסול ומרפק, ויש לי קצת נסיון גם עם סברות אף ועורף. מה לגביך? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |