בתשובה לאביר הקרנפים, 15/10/14 13:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ממש לא, אני לא חושב שיש מוסר אובייקטיבי. אין לי מחלוקת איתך על השפעת החברה על המוסר אבל מה שאני אומר שגם ללא תלות בחברה אדם יידע לומר שרצח זה רע ועבדות זה לא מוסרי מהסיבה הפשוטה שהוא קיבל את זה בתורשה. אם היית שואל אישה מוכה להתלונן על בעלה ולהתגרש ממנו היא הייתה מסרבת גם כן. לשאלתך, כי אנשים לא תמיד פועלים ע''פ מה שנכון מוסרית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין דבר כזה מוסר תורשתי, מוסר הוא חברתי נטו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לומר שרוב האנשים ידעו לומר שרצח זה רע, מתוך שכלתנות גרידא ולא מתוך מורשת גנטית. נדמיין מצב שבו תינוק מגודל על ידי קופים/זאבים. הוא חי את חיי הבר ולא קיבל חינוך או השפעה חברתית. אם יפגוש באדם, מה ימנע ממנו לרצוח אותו בשביל לקחת ממנו את הסנדביץ' שיש לו בתיק? אתה באמת חושב שבמצב כזה הוא יחשוב שעשה מעשה רע? בהנחה שאותו פרא לא ירגיש רע עם רצח-בשביל-סנדביץ', ולאחר שהסכמת איתי שהחברה משפיעה על מוסר, הרי שגם אם סדומי דור ראשון ירצח למרות שהוא יודע שזה לא מוסרי, יכול להיות שסדומי דור שלישי יסביר לילד שלו בק"ן טעמים למה מותר ואף ראוי לרצוח/לגנוב/לבצע כל רע. אותו ילד יגדל וירצח בלי שום נקיפות מצפון, מתוך מחשבה שאין בכך כל פסול - כי ככה נקבע על ידי החברה שבה הוא גדל. נראה לי שנשים מוכות שלא מתלוננות, בחלק מהמקרים זה נובע מתסמונת שטוקהולם, בחלק אחר זה נובע מאותם רגעים שבהן הבעל נחמד אליהן. אותן אומללות משלות את עצמן שהנה עכשיו הכל בסדר, והוא ישתנה ומעתה ואילך הם יחיו באושר עד אין קץ. אמר פעם מישהו שאישה חיה עם גבר מתוך תקווה שישתנה, והוא לא משתנה. גבר חי עם אישה מתוך תקווה שלא תשתנה, והיא כן משתנה. אז נכון. אנשים לא תמיד פועלים על פי מה שנכון מוסרית. אבל אותם אנשים שמשתדלים, ומתאמצים לחפש ולהגדיר את הקווים שאותם הם לא יעברו גם אם הדבר יגבה מהם מחיר, אותם אנשים חלוקים בדעתם בשאלה איפה עוברים אותם הקווים. לא תמיד זה עניין של אינטרסים, לפעמים זה עניין של השקפת עולם. יקום אדם א' ויאמר שאין לענות אסיר, ולא משנה איזה סוג אדם הוא ואילו פשעים ביצע. לא משנה כמה חשוב המידע שצריך להוציא ממנו. עינוי אסירים הוא קו אדום שלא חוצים, מאחר ושלילה של עינוי אסירים זהו ערך מוסרי חשוב מאוד. יקום אדם ב' ויאמר שיש מקבים שבהם צריך וחובה לענות אסיר מסויים. במידה ואותו אסיר הוא מחבל, והמידע שניתן להוציא ממנו יכול להציל את חייהם של אזרחים הגונים. לכן, בתנאים מסויימים, עינוי אסירים יתאפשר מבחינה מוסרית, כי הצלת חיים של אזרחים הגונים - גם אם על חשבון רווחתם של מחבלים - זהו ערך מוסרי חשוב בהרבה מן הערך של שלילת עינוי אסירים. והשאלה ממשיכה לתחומים נוספים. האם מותר להרוג אנשים כדי להציל אנשים? אם כן, את מי מותר להרוג? כדי להציל את מי? מה ההגבלים? מהי אמת המידה? אז מי צודק? א' או ב'? אולי ב' לא מוסרי, כי הוא לא שולל עינוי אסירים? אולי א' לא מוסרי, כי הוא לא מוכן להתאמץ מספיק כדי למנוע פגיעה בחפים מפשע? מי חכם וידע? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |