 |
בסרט "האיש שלא היה שם" של האחים כהן (עכשיו בקולנוע! ללכת לראות!), מופיע בשלב כלשהו עורך דין שאת שמו אינני זוכר כרגע. כשהוא מתחיל לחשוב על פתרון לבעיה שבפניו, הוא מתחיל לפתח תיאוריה: הוא שמע על איזה גנץ או פריץ או משהו כזה באירופה, פיזיקאי, שאומר שככל שאתה מסתכל על משהו, ככה אתה יודע עליו פחות (עקרון אי הוודאות של הייזנברג, בגרסא מעוקמת משהו). מכאן, הוא מסיק שאם בית המשפט יבחן מספיק חזק את הבעיה שלפניו, כך הוא יוכל לדעת פחות על המקרה, ולכן בית המשפט אינו יכול להוכיח מעבר לכל ספק סביר את האשמה.
שימושים מופרכים בתאוריות פיזיקליות הם נפוצים בימינו, בעיקר משום שהפיזיקה המודרנית היא כל-כך אקזוטית, כל-כך בלתי ברורה, עד כי היא מתחילה להזכיר את התורה, לה יש, כידוע, שבעים פנים ביום רע. אפשר להשתמש בפיזיקה לאנלוגיות לכל כיוון, ובדרך כלל הן חסרות משמעות.
לאנלוגיה שלך בין אדם שנע לב"ש לבין אדם שחושב על אלוהים, אין שום יסוד. אני לא יכול להתחיל אפילו להסביר למה, כי לא ברור לי למה אתה חושב שיש לה יסוד כלשהו. מה שהכי חשוב לציין, זה שכשאתה חושב על אלוהים, אתה יוצר כוח מסויים, ממטי, אבל הכוח הזה שונה מאוד ממה שאתה חושב עליו. למה? כי אין לו מחשבה עצמאית - "מחשבותיו" של האל שאתה בורא במחשבתך הינן תלויות מאל"ף ועד ת"ו במחשבותיך שלך, מעשיו קיימים רק בראשך ודבריו נובעים מפיך שלך. אז כמובן שהוא שונה לחלוטין מכל הגדרה סבירה של "אל". מה שזה יכול להיות, זה מחלה סכיזופרנית, במקרה הרע (לך), או תירוץ מוצלח, במקרה הרע (לאחרים).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש