בתשובה להאייל האלמוני, 27/09/14 9:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ממה נפשך? אף פעם לא היו פה מומחים גדולים בתיאוריות מגדר. כל כך גדולה המצוקה, שהיו ימים שבהם *אני*(!) נתתי הסברים מפורטים על פמיניזם פה באתר. אם היום לא מתנהל פה דיון מושכל בנושא, יש לכך כמה סיבות אפשריות: א. אני היטפשתי (קורה) ב. הפמיניזם העכשווי השתנה עד לרמה שלא מאפשרת למתדיינים פה לדון בו בצורה מושכלת (אולי אם יבוא מישהו מבחוץ שאמון על הז'ארגון ומסור לנושא, כן יתפתח דיון מעניין). ג. לא ברור (לי) מאיזו פרספקטיבה אחרת אפשר לדון בנושא, לבד מזו של ב'. יש פה עניין של מאבק זכויות חברתי, אלא שהוא כמעט מתבטל מול המאבק להגדרה עצמית (או חוסר הגדרה עצמית) - ואפילו לא עצמית, אלא הגדרה של *הזולת* את העצמי/קבוצה המוחה ומבקש להיות או לא להיות מוגדר, בתוך קבוצה שמהותה היא חוסר המוגדרות שלה. כאמור זו פרספקטיבה שנגזרת משיח תיאורטי שאין לו הדים באייל. בכלל, בפעם האחרונה שקראתי טקסט אקדמי שמדבר על "ספקטרום" במיניות הוא נגע להעדפה מינית ולא למגדר. אבל מאז תרפפ"ו דברים השתנו (ראה סעיפים א' ו-ב'). ד. לגבי "מצב מתמשך של מצוקה" שנזכר במכתב - להבדיל ממצוקה פיזית או נפשית, אדם נכנס למצוקה מהסוג האמור כאשר הוא יודע ש*יש* אפשרות אחרת ושהיא אינה זמינה לו. ייתכן בהחלט שהיו בדורות קודמים הרבה נערים ונערות שלא חשו בנוח, או חשו רע מאוד, עם סיווגם המגדרי הבינארי בתוך המסגרת החינוכית1. אלא שלא היו מכתבים כאלה עד כה ולכן קולם לא נשמע כקבוצה או שלא היו להם המלים לדון בזה. האפשרות לחוש מצוקה נולדה מתוך הסיווג התיאורטי בעצם. אני תוהה על שאלת הביצה והתרנגולת לא רק בהקשר של הסוגייה הספציפית הזו אלא בהקשר של רבות נוספות (למשל המצוקה המודרנית של אדם מערבי ש"אמור להיות מאושר" או "אמור להגשים את עצמו" וכולי. כשאנשים לא נדרשו לדברים כמו אושר או הגשמה עצמית, רק הנפשות הרגישות ביותר, או אלה שנקלעו ממש למצבי קיצון, מחו או הרגישו מצוקה אמיתית, וכל היתר שתקו והמשיכו לפרנס משפחות ולתפקד בחברה. אפשר לקרוא לזה "פינוק", "הרחבת התודעה", "קידמה" או כל דבר אחר, ועצם הכינוי מראה מאיזה דור הגעת). 1 זה שונה ממצב שהיה בבית הספר היסודי שלי, שבו ילדה אחת מחתה על הסיווג של בנות ובנים לשיעורי מלאכה ונגרות בהתאמה, ושובצה בקבוצת הנגרות עם הבנים. היא לא דרשה קבוצה אמורפית אלא את האפשרות שלה לנוע מקבוצה לקבוצה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תקני אותי אם אני טועה, אבל כאן לא מדובר בבקשה ליצור קבוצה אמורפית, אלא להחזיר את הקבוצה המעורבת שבוטלה. ולעניין שאלתך והתשובה בא', כשלעצמי, אני משתדלת להמנע מדיונים בנושאי פמיניזם מאז שתגובות כאן התחילו לכלול את המונח ''פמינאצית'' באופן שלא מלווה בקריצת עין או אירוניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחיצותה של הקבוצה המעורבת, כך לדברי התלמידים, היא במרחב המוצהר שהיא מספקת למי שאינם רוצים/יכולים להזדהות מגדרית. היא לא (אמורה להיות) "מעורבת בנים בנות" אלא "כוללת את כל הרצף". האמורפיות מבחינתי כוונה למגדר הגמיש של המשתתפים ולא לעצם הקבוצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. חייבת להודות שמבחינתי, אם אפשר ליצור מסגרת שתהיה נוחה למשתתפיםות בה, מבלי שזה פוגע באפשרות של אחרים ואחרות ללמוד במסגרות מסורתיות ומבלי שזה פוגע בתכנים הנלמדים, צריכה להיות סיבה למה *לא* לעשות את זה, ולא להפך. אגב, סיבות תקציביות יכולות להיות סיבה למה לא, אבל (כמו שכבר ציינתי כמה פעמים) העובדה שהייתה קבוצה כזו בעבר די מטה את הכף לטעמי לצד השני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכן, לגבי א', צודקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל כי זה אומר שהצליחו להשתיק אתכן בעזרת קללה או לפחות לגרום לכן לאבד עניין בשל מגיב אחד-שניים. אולי אפשר להתעלם או להגיב בחצי מלה על הביטוי הנלוז ולהמשיך לדיון יותר מעמיק? נדמה לי שעדיין יש כאן מספיק אנשים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא, שלי נראה (באיחור רב של כמה מאות תגובות), שאם נתעלם ממי שכותב פמינאציות, אולי הוא ילך לו חזרה לקבוצה האנטי-פמיניסטית הגלויה ממנה הגיח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי לכתוב לך כמה פעמים ''בבקשה תפסיקי להתדיין איתו'' אבל הנחתי שאת יודעת במי מדובר וזו זכותך להמשיך ולכן קראתי רק את תגובותייך (שהיו מאד מעניינות). אני שמחה שהפסקת להתיחס אליו וכנראה טוב שזה קרה כפי שקרה, באופן טבעי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |