בתשובה להאייל האלמוני, 24/09/14 12:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"כזכור" למי שהיה באתר ב2009 אולי.... אבל אם תקרא טוב, תראה שאפילו חברי הכנסת מהשמאל התרעמו על הדרך הנכלולית שבה זה עבר, למשל ש' וייס: "חקיקה קונסטיטוציונית נוסח גרילה", מ' וירשובסקי: "אני לא רוצה שאנחנו כאילו נעשה חוק-יסוד ליברלי, כאילו נעשה חוקה שתהיה ליברלית", ושנפתח פתח לבית המשפט להתערב בחקיקה - מ' שחל: "אבל ניתן כאן למעשה איום, שגם הפשרות האלה אינן מקובלות פן יבוא בית-משפט ויפרש פירוש כזה או אחר". וסיכם מ' איתן (מאבירי שלטון החוק): "מה מביא אתו השופט לבדיקת החוקים האלה? איזה מטען? לפי מה הוא יקבע מה הם ערכיה של מדינת ישראל? לפי מה הוא יחליט? אחר כך נראה מה המידה שאינה עולה על הנדרש. נו, מילא, זה עוד חצי אובייקטיבי, אבל סתם?... ...חוק בקריאה ראשונה, עם משמעויות קונסטיטוציוניות אדירות של פסילת חוקים, של ויכוח על המהות היסודית ביותר, של יכולת לבוא לבית-המשפט העליון ולהגיד, שחוק מסוים נוגד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. תראה מה נעשה בעולם; זאת פשוט הפקרות, זהו נוסח סופר-פוליטי, זה מושג שרק אנשים שנבחרו והתמודדו בבחירות לכנסת, רק הם יכולים ורשאים לפרש אותו. מה מציעים פה? הם יחפשו ויקבעו, שחוק מסוים לא יכול להיות, כי הוא נוגד את ערכיה של מדינת ישראל" במלים אחרות, חברי הכנסת (גם מימין וגם משמאל), תמכו בחוק היסוד (כבוד האדם וחרותו) באופן עקרוני, אך חששם העיקרי היה שבית המשפט יקח סמכויות לא לו (מה שאכן קרה בסופו של דבר, ויש שיטענו שזו היתה כוונתם של א' ברק וא' רובינשטיין מלכתחילה) ויהרוס את הדמוקרטיה. ומה עושה א' רובינשטיין? הוא לא מגן על העמדה לפיה צריך שבג"ץ יקבל סמכויות לפסול חוקים, אלא הוא מנסה להפיג את החששות של חברי הכנסת ולומר שלמעשה שום דבר לא ישתנה מהמצב הקודם - "המחוקק קובע ובית-המשפט קובע. זוהי המערכת הקיימת היום ואין לך אחרת. אין לך מערכת אחרת. גם היום בית-המשפט יכול לפרש חוקים.". בקיצור - יוזמי החוק (א' רובינשטיין וא' ברק) השתמשו במלים יפות כקרדום לחפור בו ולסובב את חברי הכנסת בכחש, והכניסו למדינת ישראל "מהפכה חוקתית" בדלת האחורית, נגד עמדת הכנסת. היה כאן פוטש משפטי פשוטו כמשמעו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הכנסת היא הריבון. היא קיבלה החלטה שלא היתה מקובלת על כל חבריה ולא מקובלת עליך. אבל היא קיבלה אותה, לא בכחש ולא במרמה, בגלוי ובמודע תוך דיון ציבור פתוח. בקיצור תגובה 642818 לא נכונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכנסת קיבלה החלטה, כאשר חלק מחבריה הובלו בכחש ע"י א' רובינשטיין וא' ברק, שדאגו להפיג את חששותיהם "פו בית המשפט יפסול חוקים" בטענה שבית המשפט "סה"כ יפרש חוקים כפי שזה נעשה היום" ולא יפסול אותם. ואח"כ עשו בדיוק כך - וניצלו את ההתנקשות ברבין כדי להעביר זאת ללא דיון ציבורי כלל (פסק דין בנק מזרחי). מאוחר יותר, כאשר חברים בכנסת ו/או בממשלה ניסו להחזיר לכנסת את הריבונות, או לחילופין להקים בית משפט חוקתי בצורה מסודרת עם סמכויות חוקיות ומוסדרות, הם סוכלו משפטית (ע"ע רובי ריבלין, חיים רמון, יעקב נאמן ודניאל פרידמן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היה שום כחש, תומכי החוק הבהירו מראש שבית המשפט יכול לפסול חוקים ("כל מהותה של חוקה היא לתת פיקוח מעל חוקי הכנסת" או "כל חוקי היסוד שעברו בכנסת, בארבע כנסות, בכלל זה בתקופת השלטון של המפלגה שלך, נתנו סמכות כזאת לבדוק חוקים של הכנסת, אחרת אין משמעות לחוק-יסוד.") אף אחד מתומכי החוק לא טען שבית המשפט העליון לא יפסול חוקים לא חוקתיים. הציטוטים לכאורה שאתה מביא במרכאות הם פרי דמיונך. אף אחד לא "ניצל את ההתנקשות ברבין" פסק דין מזרחי עבר תוך כדאי דיון ציבורי ער. העובדה שעברה החלטה שלא מקובלת עליך לא אומרת שלא היה עליה דיון ציבורי ער. אף אחד לא "סיכל משפטית" (מה זה?) חברי כנסת שניסו לבטל את חוקי היסוד (ובפרט, רובי ריבלין, חיים רמון, יעקב נאמן ו/או דניאל פרידמן אפילו לא ניסו לעשות את זה). אם רוב חברי הכנסת רוצים לבטל את חוקי היסוד, הם היו מבטלים אותם כבר מזמן במקום להתמזמז. זה לא כל כך קשה, הם יודעים איך לעשות את זה. עובדות, חבל להתעלם מהם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |