בתשובה לשם, 27/08/14 10:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מי שניהל את הלחימה מולנו הוא לא ההרוגים והפצועים והפליטים, אלא החמאס. לכן השאלה איפה היית מעדיף להיות היא לא רלבנטית. אגב, אני בטוח שגם לפני הלחימה כל אחד מאתנו היה מעדיף להיות בישראל ולא בעזה. יעקב חסדאי מנתח בספרו ''אמת בצל המלחמה'' את תוצאות מלחמת יום הכפורים, ובין היתר מתיחס לשאלת הנצחון. טענתו של חסדאי היא שבעקבות המלחמה ישראל הסכימה בשלב ראשון לנסיגה חלקית ובהמשך לנסיגה מלאה מסיני, בעוד לפני המלחמה גישתה היתה שטוב שארם א-שייח בלי שלום מאשר להפך. לכן, טוען חסדאי, המלחמה אילצה את ישראל לתת למצרים השגים שבלעדיה לא היתה זוכה להם, ומכאן - שהמצרים ניצחו במלחמה. גם אם היום יש אולי ראיה קצת אחרת של גישת ישראל לפני המלחמה, ההגיון הבסיסי של חסדאי תקף. הסכם הרגיעה עם חמאס נותן לחמאס השגים מסוימים - אמנם לא גדולים במיוחד - שישראל לא היתה מוכנה לתת לו לולא הלחימה. בתמורה, החמאס אינו מוותר על דבר פרט לעצם הלחימה. מכאן שהחמאס הצליח לכופף את ישראל, ולא ישראל את חמאס. אורך תקופת השקט אינו מדד להצלחה בעימות. הצלחה בעימות עשויה להמדד בכך שבעקבותיו המצב ביסודו משתנה באופן שתואם את האינטרסים ארוכי-הטווח של ישראל - למשל פירוז, החזרת שליטה חלקית או מלאה של הרשות לרצועה, מעורבות מצרית חזקה יותר במתרחש שם וכיו''ב, כל עוד זה תואם את האינטרסים של ישראל כפי שהיא מבינה אותם. אם תמורת המחיר ששילמת כל מה שאתה מקבל הוא מה שהיה בידך כבר קודם, קשה לטעון שזו הצלחה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ברשותך, בוא נעזוב עכשיו את מלחמת יום הכיפורים (שהוא עימות צבאי מהסוג הישן) ונתמקד בעימות הנוכחי: כשאתה מצמצם את הפוקוס רק לחמאס, אתה צריך בהתאם להתמקד רק על צה"ל. כ-1000 לוחמים הרוגים בצד שלהם, מול 64 אצלנו. רוב מלאי הרקטות שלהם חוסל/אזל. מנהרות התקיפה חוסלו ברובן המכריע, וגם אם נשארה מנהרה או שתיים, לא יהיה להם קל להפתיע אותנו דרכן. שאר ההפתעות שהכינו לנו כשלו גם הן. כמו כן, לפי סיפורי הלוחמים (שרק מתחילים לצאת)- בקרבות פנים אל פנים, לוחמי החמאס הפגינו רמת לחימה נמוכה, ולמעשה בד"כ הם ברחו. במקרים שבהם נשארו ונלחמו, הם תמיד הובסו. (כן, אפשר לדבר על ניצחון-תבוסה במובן הנקודתי הזה). החמאס די גמור מבחינה צבאית, ברגע זה. לעומת רשימת הכישלונות החמאסית, ומצבו הכללי ברגע זה, צה"ל יכול, אם יצטרך, לקום מחר בבוקר ולהתחיל (חס וחלילה!) מבראשית... אבל לטעמי לא נכון לצמצם את הזווית רק לשני הכוחות הצבאיים, כי שניהם נטועים ב-, באים מ-, ומבטאים את החברה שסביבם. העימות הוא בין עזה לישראל ולכן צריך להסתכל על הנזק החומרי והמוראלי שנגרם לשתי החברות. כאן ישראל בעדיפות רבה על עזה. אתה אומר שגם קודם לעימות ישראל היתה בעדיפות? בהחלט, אז? אנחנו חזקים והם חלשים, ואם החלש מתחיל עם מי שחזק ממנו, הוא יכול לצפות לצאת בשן ועין מההרפתקנות שלו. זה חלק מ(אי) מאזן הכוחות הכללי. לגבי מי נתן מה, ומי קיבל- עדיין מוקדם לעשות חשבון רווח והפסד, זה יילך ויתברר כשיתחילו השיחות בקהיר. בינתיים מה שנראה שישראל נתנה זה בעיקר שקט תמורת שקט. פלוס פתיחת מעברי ארז וכרם שלום - שהיו פתוחים גם קודם. והרחבת גבול הדיג ל-6 מייל. מה שאומר שחמאס הרוויח עוד כמה דגים, ובתמורה גרם הרס רבתי שיעלה מיליארדים לשקמו. גם במישור הדיפלומטי- בינתיים, ממשלות המערב די לצידנו, וממשלות ערב לגמרי לא לצד החמאס (טוב, חוץ מקטאר). וההמשך- שזה מה שחשוב- ובכן, צריך לחכות ולראות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קטאר זו לא מדינה. זו גרורה אמריקאית מובהקת, זו וורסיה של מיקרונזיה שיש בשטחה המון נפט. מן הסתם הנפט של קטאר משווק כמעט כולו על ידי תאגידים אמריקאים. חוץ מזה בקטאר יש בסיסים צבאים אמריקאים, שישנשו את ארצות הברית לעת צרה. האם אתה יודע שבקטאר יש רק 300,000 אזרחים ? כל השאר, נאמר עוד 1,700,000 תושבים הם עובדים זרים שלוקטו מכל העולם. יש לי הרגשה לא נוחה שמאחורי הבחשנות הלא מובנת של קטאר (בניגוד למדינות ונסיכויות אחרות במפרץ הפרסי שלא בוחשות) — עומדת ידידתנו הגדולה "ארצות הברית" . יש לי הרגשה שארצות הברית מעונייינת שהחמאס בעזה יהיה קוץ בבשר ישראל (למטרת הפרד ומשול אמריקאי). מבחינצ ארצות הברית ממש טוב שאחת למספר שנים תהיה מלחמה קטנה ברצועת עזה כדי שנהיה תלויים ברצון הטוב של ידידתנו הגדולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גז, לא נפט. נפט זה כווית ודובאי. ואם תשים לב, קטאר ורוסיה (מעצמות הגז מס' 1 ו 2 ביחס לאוכלוסייתן) מעורבות ו/או מממנות סכסוכים בדיוק במקומות בהם התגלה גז (אוקראינה, ישראל, עיראק/סוריה) - וכנראה שלא במקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תאמר ארצות הברית, אמור: אובמה-את-קרי. עוד שנתיים למנאייק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק אובמה קרי בחשו בסכסוכי ישראל. במלחמת יום כיפור ניפלט להנרי קיסינג'ר התככן (שר החוץ האמריקאי אז) הרעיון הבא: לא נורא אם ישראל תוכה קצת במלחמת יום כיפור, זה ירכך אותה לפשרות עם מצריים לאחר המלחמה. אובמה-קרי הרחיקו לכת בתככנות כאשר ניסו לכפות על ישראל תיווך של תורכיה וקטאר (שתי מדינות שעוינות את ישראל), תיווך בין ישראל לעזה שיהיה חד צדדי לטובת עזה. מאז הצעה המוזרה של התיווך (ע"י קטאר ותורכיה) אני חושד מאוד בכוונות של ארצות הברית ביחס לפתרון הסכסוך ישראל-חמאס, משהו רקוב בהצעה הזו. מזלנו שסיסי המצרי עויין את ההתערבות האמריקאית בסכסוך ומנע מהם תיווך. מה צריך את האמריקאים אם ישראל ומצריים לבדן יכולות לטפל בכל בעיות הגבול ? (גם אבו מאזן רוצה לרסן את חמאס מטעמים שלו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב: השאלה מה הנזק הצבאי שנגרם היא לחלוטין לא רלבנטית. החמאס נפגע קשה ובכל זאת היה מוכן להמשיך להלחם, צה"ל (וישראל בכלל) לא נפגע קשה ומהרגע הראשון ועד האחרון שידר "רק תפסיקו את הלחימה הזאת ותורידו אותה מהגב שלי סוף סוף". השאלה מה הנזק שנגרם היא לא החשובה, השאלה מה הרווחת או הפסדת היא החשובה. נניח שאתה עומד ברחוב ולידך עומד בריון, הוא פתאום חוטף את השעון שירשת מסבך ודורש 5,000 שקל תמורת השבתו. אתה בחור חזק, אין לך שום כוונה לוותר בקלות ואתה הולך אתו מכות. כיוון שאתה בחור חזק, הוא חוטף יותר ממך - אבל הוא לא מוותר על השעון שחטף. כמה פעמים אתה מציע לו להחזיר את השעון ולגמור עם זה - והוא בשלו. בסופו של דבר מגיעים כמה שכנים, ובתיווכם הוא מחזיר את השעון תמורת מאתיים שקלים בלבד. הוא ממשיך לעמוד לידך, לא מוותר על הסכין ולא על האגרופן, ומבהיר שברגע שיתחשק לו הוא שוב יחטוף ממך את השעון. אתה מסתכל עליו: הוא אכן חטף הרבה יותר ממך - זו לא חכמה גדולה בהתחשב בכך שאתה שוקל כמעט כפליים ממנו והולך לקורס קראטה מדי שבוע, אבל למרות זאת לא הצלחת לגרום לו להחזיר את השעון ללא תמורה, שלא לדבר על לזרוק את השעון מהיד ולהתחנן שתפסיק להכות אותו. אתה יודע שהוא אכן יחטוף שוב את השעון ברגע שיתחשק לו; לא תוכל לעמוד ולו לרגע בשקט בלי לפזול בחשדנות לכיוונו. האם ניתן לטעון שניצחת אותו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שהסכסוך הזה נמשך שבועיים. מכאן שהבריון הרוויח 200 שקל עבור 14 ימי עבודה (או אולי: עבור 10 ימי עבודה). במקרה הזה קשה להגיד שהוא הרוויח. הוא היה יכול להרוויח הרבה יותר כסף באותו הזמן. הוא גם חטף לא מעט מכות וגם זה יעלה לו קצת כסף (ואולי גם ביכולת מול קורבנו הפוטנציאלי הבא). הפשע לא תמיד משתלם. מעבר לכך: אם הרשות הפלסטינית נכנסת לתמונה כמו שצריך, יכול להיות שגם נרוויח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא אם באמת ''אתה יודע שהוא אכן יחטוף שוב את השעון ברגע שיתחשק לו'', או שאתה מעריך שאחרי חצי שנה בבית חולים הוא לא ימהר לחטוף שוב את השעון. מעצם העובדה שהוא לא נכנע והמשיך להחזיק בשעון עד ששילמת לו את הכופר לא נובע שהוא ירצה לחזור למצב הזה שוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שניכם מדברים על חוטף שפועל בהגיון דומה לשלנו (או לפחות, מנסה לצמצם את הנזק האישי שלו למינימום). אתם בטוחים שזה מתאים לנמשל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה לך וגם לצפריר: כבר היינו בסיפור הזה עם הבריון וראינו שעל אף המכות שהוא סופג, לאחר שהוא יוצא מבית החולים הוא מתאמן קצת, מיישם את הלקחים שהוא למד מהמכות שלך וחוזר לחטוף את התמונה. מכאן אתה למד שמבחינתו הוא דווקא סבור שזה אכן משתלם לו. העובדה שאתה, אילו היית סופג את המכות שהוא חטף, לא היית מנסה שוב - אין פירושה שהוא לא ינסה שוב. הרי אתה גם מלכתחילה לא היית חוטף משהו ממישהו חזק ממך בהרבה, והוא עושה את זה אף שהוא יודע שהמכות שיקבל תהיינה חזקות. הוא עשה את זה כמה פעמים - למה לחשוב שלא יעז לעשות זאת שוב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם זה היה שעון, עכשיו זאת תמונה. איך אפשר להתדיין איתך אם אתה מחליף נושא כל רגע? וברצינות, אני מניח שגם אתה וגם אני מכירים את הטיעונים הרווחים בעניין. אני מאמין שעמים מתעייפים, בסופו של דבר, ממסעות ההרס כשהם לא רואים רווחים שמצדיקים אותם. אין בכך הרבה נחמה כי אין לי מושג אם יידרש לשם כך עוד סיבוב או שניים או עשרים ושבעה; אני רק לא אוהב את האינדוקציה שנוטים לעשות (אם היא היתה תקפה כל העולם כולו היה שקוע במליון סכסוכים אלימים בכל רגע נתון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שכשכתבתי במקור חשבתי על תמונה של ההורים, ואחר כך החלפתי את זה לשעון של הסבא - ושכחתי. נראה שערך סנטימנטלי זה כבר לא מה שהיה (או אולי הבעיה היא לא בסנטימנטליות אלא בסניליות המנטלית). כאן לא מדובר על עם אלא על ארגון. הארגון הזה הוא ארגון שעילת קיומו היא הלחימה המתמדת (''ההתנגדות האסלאמית''). לכן המחשבה שהוא יפסיק רק כי זה לא מביא לו רווחים היא, לדעתי, שגויה - בדיוק כמו המחשבה שארגון יד שרה יפסיק לסייע לחולים כי זה לא מביא לו רווחים. הלחימה היא תכלית בפני עצמה, ומכאן שאינה נבחנת (רק) בכלים של מהו-האמצעי-היעיל-ביותר-להשגת-מטרה-מסוימת. אפשר לשלול את האינדוקציה שסוברת שאם שלוש פעמים הכינו את חמאס והוא חזר להלחם בנו אז סביר שזה מה שיקרה גם בפעם הזו - אבל כדאי גם לזכור ש-''איוולת היא לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות''. לדעתי, הנסיון להתיש את חמאס באמצעות מהלומה חזקה-אך-לא-מכרעת פעם בשנה-שנתיים נדון לכשלון. כפי שאנו רואים, המחיר שאנו משלמים על כל מהלומה כזו הולך ועולה - ועד כה לא ראיתי דבר שישכנע אותי שהתמורה שאנו מקבלים עולה גם היא. אם האסטרטגיה שלנו מובילה אותנו לכביש ללא מוצא, נראה לי שעדיף להחליף אסטרטגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל אולי הם יחליטו שכדאי להם לשנות כיוון ולכוון את המאמץ שלהם בשלב ראשון נגד הרשות, ורק אחר כך יראו עצמם מוכנים לסיבוב נוסף נגדינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך חמאס-עזה יכול לכוון את המאמץ שלו נגד הרשות? לירות רקטות רק על איו"ש? לחפור מנהרות לרמאללה? אין להם אופציה מעשית למהלך נגד הרשות. הם ילמדו את מה שעשינו, יחפשו נקודות תורפה חדשות (אסדות גז!), ינסו לבנות יכולות בהתאם - ואז יחליטו שהם מוכנים לסיבוב נוסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לחפור מנהרות לרמאללה, אבל כן פעילות חתרנית. אם הייתי עזתי הלקח שלי היה שעזה קטנה מדי, ותנאי השטח שלה נוחים מדי לאמצעי התצפית והפגיעה מרחוק של ישראל. רחוקה מדי מרכוזי אוכלוסיה ישראלים, וגבולותיה קצרים מדי, חשופים מדי לתצפית, קלים לחסימה. הייתי חושב שאם הייתי נוקט באותה אסטרטגיה, אבל מיהודה ושומרון הייתי מצליח הרבה יותר. כל עוד משטר אל-סיסי שולט במצריים, מה האלטרנטיבות שלהם לסיבוב כוחני נוסף מעזה? יתרונה של עזה שאפשר היה להבריח לתוכה נשק. אבל בסופו של דבר הרקטות לא עובדות, ועכשיו הסגר יהיה הדוק מדי. התגלה להם שעיקר החשש של ישראל הוא מחדירה פיזית, זה לקח מבחינתם. כאן יש יתרון חשוב ליהודה ושומרון. אני לא יודע מה מצבם בדעת הקהל הפלסטינית ביהודה ושומרון, אבל אם הם התחזקו שם, אם הם נתפסים שם כגורם "התנגדות" אידאליסטי ומנצח, לעומת הרשות המשת"פית של ישראל וארה"ב, אז האופציה הזו צריכה להיות כיוון פעולה מעשי מבחינתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להפך: יהודה ושומרון הם שטחים שנמצאים תחת מעקב ישראלי הדוק לאין ערוך מזה של עזה, וזאת משום העובדה שבעזה קשה מאד לגייס סוכנים ואילו ביו"ש הדבר קל למדי. הניטור האלקטרוני פחות הדוק, אבל רק מהטעם שיש פחות צורך בו. לישראל יש ביו"ש יכולת להכנס לכל בית מתי שהיא רוצה, לעצור ולחקור - והיא אכן עושה זאת. כמו כן, ישראל נהנית משת"פ של גופי הרשות שיש להם אינטרס חזק לשלב ידיים עם ישראל במאבקה נגד החמאס. לו יכלו לבצע חדירות מיו"ש, האם לא היו עושים זאת מזמן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא נראה שיש סיכוי שהגדלת המעורבות המצרית, פלוס שליטה חלקית של הרשות הפלסטינית ברצועה, הן אכן חלק אפשרי מההסכמים. אם כן, זה יכול להיחשב כהישג. כל שנשאר הוא שלאוכלוסיה הסובלת בעזה יימאס מהחמאס והם יעיפו אותו מהשלטון, וזה כבר ממש ישפר את העניינים1. 1 כמובן שמי שחושב שעזה והגדה תחת שלטון מאוחד של הרשות הן דווקא איום, כי הן מקרבות את סיכויי (הסכם ה-) השלום, יטען אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו נחכה ונראה האם באמת המצרים והרשות יוכלו להגדיל את מעורבותם. אני לא מאמין שהחמאס יאפשר להם לעשות זאת. לגבי האוכלוסיה הסובלת - בסקר של המרכז הפלסטיני למקרי דעת קהל שהתפרסם היום נקבע ש-88.9% מהאוכלוסיה בעזה תומכים בירי רקטות על ישראל ו-75% סבורים שההרתעה של ישראל ע"י ההתנגדות הפלסטינית גברה כתוצאה מהמבצע. כצפוי, המבצע (כמו המצור) גורם לאיחוד שורות מאחורי החמאס ולא להתנערות האוכלוסיה הסובלת ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל זה רץ פה דיון ארוך מאוד תחת הכותרת ''איפה חפים מפשע''. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |