בתשובה לנועה ו, 14/08/14 6:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נשים לא ניגשות לאשה זרה ברחוב ואומרות לה, "את יפה". וכשמדובר במכרות וכיו"ב - זה תמיד קונקרטי: שמלה יפה, חולצה יפה, הסתפרת - יפה לך, וכיו"ב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב - לפני יומיים ניגש אל תמר (שהגיעה לגיל המופלג של שנתייים וחצי) אדם מבוגר למדי, התכופף אליה ואמר "איזה מוצץ יפה!" המוצץ, לא יוצא מגדר הרגיל. הוא אפילו שחוק למדי וקשה להבין מה מצוייר עליו. אני משוכנעת שאותו אדם, אם ישאלו אותו למה הוא ניגש לילדות קטנות בנות שנתיים וחצי ומחמיא להן על המוצץ, יתמם ויגיד "מה, בסך הכל החמאתי, כבר אסור להחמיא?!". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכימה שהמחמאות שנהוג לתת לילדות קטנות הן בעיקר על המראה או הלבוש. מה שגורם להן לחשוב שמספיק שיצטיינו בזה, וכל השאר פחות חשוב. ונדמה לי שכבר דובר כאן (או במקום אחר) על הלבוש הזנותי והמטופש (והלא נוח) שנהוג להקצות לילדות כבר מגיל אפס. יחד עם זאת, המניפסט שלעיל יבבני וטרחני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובר, ואפשר לפתוח את הנושא שוב. לתמר קונים בגדים בשוק. אמא שלי יודעת למצוא לה מציאות. בחנויות - מעבר לזה שזה הרבה הרבה יותר יקר, בגדים לילדות מוגבלים צבעונית בצורה מזעזעת, ו/או צרים בהרבה ממה שבריא, נוח ואמור להיות. את הבנים מכינים להיות מתאבקי סומו לעתיד, כנראה - הבגדים שלהם רחבים כמו שק. את הבנות מכינים להיות אנורקטיות. תמר, שהיא ילדה לא שמנה בעליל, לבשה מידה 4 כבר בגיל שנה ו-10. היום, בגיל שנתיים וחצי, היא כבר במידה 6 או 8. אצל בנים - מידה 4 מתאימה לילד בן 4. מידה 6 ו-8, לילד בן 6 ו-8. ומדובר כאן על אותה החברה עצמה! אין שום הבדל פיזי בין בנים ובנות בגילאים 2-3 שיצדיק את ההבדלים האלה. ________________ ועדיין, להחמיא לילדה קטנה שאתה לא מכיר על המוצץ שלה?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור. אישית במצבך הייתי מפסיקה לחפש במדפי הבגדים הוורודים וקונה לילדה חולצות תכלת עם איזה אוברול ירוק ובא לציון גואל. כמובן שמגיע הגיל שהן כבר רוצות שמלה ורודה מתנפנפת כמו כולן בגן, ולשלב הזה אין לי עצות (אלא שני בנים). צריך נשימה חינוכית ארוכה וטפטוף סבלני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק שבשלב השמלות, הן כבר מופיעות בשלל צבעים, כולל כחול למיניו. שאגב, רק מראה עד כמה הורוד הקודם היה לצרכי 'סימון' מגדרי - מאחר והשמלה כשלעצמה כבר מבצעת את הפונקציה הזאת, הצורך בורוד יורד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאשימה בזה את ההורים שמגדלים שיער לבניהם. בגלל כל אותם בנים-עם-קוקיות, מגבילים בנות לורוד ''כדי שידעו שהן בנות''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה יותר סביר, שמאחר שהבנים האלו הם מיעוט (שבמיעוט, אני מהמר על פחות מ-20%), הטעות הנפוצה תהיה שיחשבו שהם בנות, ולא שזה ישפיע על תפיסת הרוב. מצד שני, למי אכפת בכלל מה 'ידעו' או יחשבו אנשים זרים ברחוב בענין הזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם לא מיעוט כלל. עד גיל 3?יש את * אלה שמגדלים שיער לילדים כדי לספר אותם רק בגיל 3 מטעמי דוסיות, ומשאירים פאות. * אלה שעושים את זה מטעמי מסורתיות (ואז מספרים את הילד קצר, ולא משאירים פאות). * אלה שעושים את זה מטעמי "איזה תלתלים יפים, חבל לגזור אותם!" * אלה שמגדלים לבנים שלהם קוקיות בשם אי-מגדריות, וגם שמים להם סיכות יפות בשיער. אבל הם באמת מיעוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התוצאה, אגב, היא שהמזכרת הראשונה שקיבלנו מהגן - לוח שנה עם תמונה של תמר, בה היא מצולמת עם שמלה צהובה, נושאת עליה גם את השיר "אני ילד דבש / מתוק ממש ממש". היתה גרסא גם לבנות. אבל לא-ורוד, כידוע = בן. גם אם הבן הזה עם קוקו, סיכות, ושמלה צהובה1. 1 כנראה שמי שלא הפיק את זה (לשכת השירות, מן הסתם, או פוטו-משהו או כיו"ב), לא הבחין שמדובר בשמלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני לא יודע באיזה שכונה את גרה, אצלנו זה מיעוט. אבל כמו שאמרתי, זה לא צריך לשנות. הפשלות של ההפקה של הגן שלך (בתגובתך השנייה) אכן מתסכלות ומעצבנות, אבל לא הייתי משליך מזה רחוק מדי. אני בטוח שהגננות בגן לא מתבלבלות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו אשמה יש להורה שמגדל את שערו של בנו? שיער צומח גם לבנים וגם לבנות. ההנחה שלבנות יש שיער ארוך ולבנים שיער קצוץ, מרחיקה לכת יותר מההנחה שילדה לובשת שמלה צמודה/אנורקטית בגזרה שבעוד עשרים שנה תיקרא "זנותית". גם בגילאים מבוגרים יותר יש בנים/גברים רבים שמגדלים שיער, ובעבר, גברים לא נהגו להסתפר קצוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוהי ספרטה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר בכיוון של ''פגוש את הספרטנים'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה אם בעבר גברים נהגו לסדר את שיערם עם קוקיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כששיער גודל, קושרים/מסדרים אותו בכל מיני צורות. ידוע לנו שתלתלים וצמות תמיד היו. קוקיות יכול להיות שימושי לשיער שעדיין לא מספיק ארוך בשביל קוקו/צמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מגזימה קצת: ורוד לבנות התחיל הרבה לפני אופנת היוניסקס לבנים (ושיער ארוך עד ה"חלקה" תמיד היה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ורוד לבנות התחיל הרבה לפני אופנת היוניסקס לבנים. רק-ורוד לבנות? אני בספק1. שיער ארוך עד ה"חלקה" היה תמיד. מה שלא היה, זה אנשים שמספרים את הילדים רק בגיל 3 "כי זה המנהג", בלי מה שהמנהג יוצר (היינו, מה שתיארתי קודם. מסורתו-חילוניים שלא ישאירו פיאות, אבל בכל זאת מספרים רק בגיל 3). וזה אומר - הרבה יותר אנשים שעושים את זה2. 1 ארון הבגדים שלי, בגיל זהה לזה של תמר, היה הרבה יותר מגוון צבעונית, ולי היתה אמא הרבה יותר מגדריסטית וקונפורמיסטית שלא יצאה מגדרה כדי לגוון אותו. 2 ושוב אם לשפוט לפי התמונות שלי3: מעון נעמ"ת שלם, אין ילד אחד עם שיער ארוך. ילדיהם של חלק מהילדים האלה יסופרו רק בגיל 3, אבל לא ישאירו להם פאות4. 3 אני יודעת את כל זה רק כי לפני כמה ימים ישבתי עם תמר להראות לה איך נראתה אמא בתור ילדה. 4 לעומת זאת, לא זו בלבד שלא חששו מתולעים או שאריות חתולים בחול, גם הפשיטו את הילדודעס לגמרי לפני ששלחו אותם לשחק בחול. גם את הילדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, הרמתי ידיים מזמן. אמא שלי מוצאת לה מכנסיים כחולים וכתומים וירוקים ואדומים. הגיל הזה הגיע. עוד לא ורוד דווקא, אבל שמלה. בהחלט. שמלה ושמלה ושמלה. אני מאשימה בזה את הגננות, שבפעם הראשונה שהיא באה עם שמלה לגן אמרו לה "וואו! איזו יפה את!"1 הפתרון שמצאתי הוא להלביש לה שמלה כפי שהיא רוצה, ולהתעקש שתלבש מכנסיים מתחת, כדי שתוכל להמשיך להשתובב כרצונה בלי שהשמלה תפריע לה יותר מדי. 1 מכנסיים וחולצה, יפים ככל שיהיו, לא סוחטים כאלה מחמאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטרף להמלצה של ברקת, אנחנו בגיל הזה (וגם שנה אחר כך, רק שאז היא התחילה להתעקש רק על שמלות) לא נכנענו לטרנד הורוד הדוחה וקנינו לה מכל הצבעים, שאגב - נראים עליה הרבה יותר טוב מהורוד הנ''ל. כמובן שבאופן בלתי נמנע הישראלים המעירים בדרך כלל אמרו לנו 'איזה ילד חמוד', אבל זאת כבר לא בעיה שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להחמיא למוצץ זה מגוחך, אבל מעבר לגיחוך שבדבר, האמת היא שגם אני לא מבינה מה הפשע שהטמבל הזקן עולל, וייתכן שגם אני הייתי אומרת, "הוא בסך הכל החמיא, כבר אסור להחמיא?" - וזאת בהנחה שהוא לא תפס את תמר הקטנה לבדה באיזה גן חשוך, ושלפחות אחד מהוריה (אמא נועה?) היה איתה והשגיח עליה - אם כך היה הדבר, אזי באמת אינני רואה פסול מוסרי, משפטי או אחר במחמאה המטופשת הזאת, מעבר לטפשותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקרב המאמינים באמונות טפלות רווחת אמונה שלהחמיא לתינוק מביא עליו עינא בישא. לכן לא מחמיאים לתינוק ויש שנוהגים אפילו לומר עליו ההיפך - איזה תינוק מכוער! (לרוב מצד מכרים ולא זרים ברחוב) המחמאה למוצץ נופלת במסגרת הקטגוריה הזו של "לעבוד על לילית" כתבה בנושא |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי מציע לך את האפשרות שאת נופלת כאן ל"פער הדורות". אם ב"מבוגר למדי" את מכוונת לאדם שעבר את גיל ה-60, יהיה לו קשה מאד להבין מה את רוצה ממנו. אם מותר לי להעיד, אנשים הקרובים אליו בגיל יראו בהתנהגותו ילדותיות מופרזת ותו לא. עניין זה נוגע במיוחד למה שכתבה נוגה המדוברת לעיל. לו יצאה נגה כנגד הפמיליאריות הבלתי רצוייה והחדירה המופרזת למרחב הפרטי הפושה ביחסים בין ישראלים, היה קשה (לי לפחות) לתקוף אותה. הכניסה לד' אמות במובן המילולי ולעתים גם במובן הפיזי, הנפוצה בישראל, קל מאד לראות כמה היא יכולה להציק למי שאינו חפץ בה. אם נגה כהן היתה מביעה את סלידתה מן החדירה הגסה והבלתי רצוייה הזו לפרטיותה, קריאתה היתה מקובלת לחלוטין ואני אישית אף הייתי מסכים עמה. הבעיה היא שנגה כהן לא הסתפקה בכך ובקשה לצקת עומק אידיאולוגי לבקשה הסבירה שלה ולתת בה אסרטיביות פמיניסטית. הקישור בין התנהגות "פרחית" במרחב הציבורי וטורדנות סקסיסטית חסרת טעם לבין הדרת נשים וחפצונן כאידיאולוגיה הוא יותר קלוש ממה שניתן לחשוב לכאורה. א. אלמלא ההתנהגות ה"פרחית" שהוזכרה לעיל היתה מתוגמלת לעתים מספיק קרובות ע"י בנות המין הפחות לוחמניות, מן הסתם היא לא היתה מתקיימת. ב. בתוך החברה הדתית התנהגות כזו היא בלתי מקובלת לחלוטין. האם נאמר שחברה זו פטורה מן הבעיות של מעמד וחפצון האשה? ג. נראה שבחברה האנגלו-סקסית ההתנהגות לעיל פחות מקובלת. לעומת זאת איני סבור שהנורמות במדינות הלטיניות של אירופה שונות בהרבה ממה שנפוץ אצלנו. איני סבור שיש הצדקה לחפש לגבר הישראלי בעיות התנהגות מעבר למה שיש לו ממילא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן ישראל זה ארץ של ערסים וצ'חצ'חיאדה ואני מתבייש בתת רמה של האנשים פה אבל גם בממשלה שיכולה לטפל בערבים עם פחות מבצעים מתוקשרים שימשכו את שנאת כל העולם. הבה נשים זאת בצד לעת עתה כדי לסגור את המחלקות ללימודי שנאה באוניברסיטאות שללא ספק מרעילות את מוחן של נשינו ובנותינו. כותבת הכתבה היא קורבן נוסף של התנועה הפמינצית שהחלה צוברת תאוצה משנות ה-70 בתמיכה של קרן רוקפלר. מוסד רקוב נוסף הוא בית המשפט לענייני משפחה שהוא הזרוע המבצעת של תנועת שנאה זו. תפקידה העיקרי הוא להרוס את המשפחה. למידע נוסף על הסיבות למימון התנועה ע"י משפחת רוקפלר ראה - אהרון רוסו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתמול הסתכלתי בתכנית טלויזיה על ידוענים שלא יודעים לבשל. שתיים מהן היו רנא רסלן (מלכת יופי לשעבר) ויעל בר זוהר (שאני לא חושב שצריך להסביר מיהי). שתיהן התקבלו במחמאות ''איזו יפה'', ''איזו מהממת'' - דווקא ע''י הנשים בחבורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה הזה אפשר לתרץ ולומר שאלה נשים שעשו פרנסה מיופיין. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |