בתשובה לע', 29/07/14 8:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ויתור טקטי אתמול הפך לאסטרטגיית מיגון היום. בכירי החמאס יושבים מתחת לבתי חולים ומקשים על הפגיעה בהם, מה שמהווה פגיעה אסטרטגית במדינת ישראל. אם מראש נוכחות אזרחית לא היתה מעניקה חסינות, היינו נמנעים מהמצב הזה (שהוא עדיין מאוד הפיך). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אם הריגת אזרחים בלתי מעורבים לא הייתה עניין בעייתי, לוחמת גרילה בשטח בנוי הייתה עניין פשוט בהרבה. וכן, הסתתרות בין אזרחים הפכה לאסטרטגיה של חמאס. אבל: (א) להערכתי הסתתרות בין אזרחים היא לא תוצאה של מוסר המלחמה הישראלי, אלא הייתה מתרחשת בכל מקרה1. אני לא חושב שהמצב הפיך או שאפשר להמנע ממנו. (2) כך או כך, התגובה הראוייה לקשיים הנלווים להתנהלות מוסרית היא התמודדות איתם, ולא השלכת המוסר לפח כדי להעלימם. 1 גם כי קל, טבעי ויעיל להסתתר בין אזרחים, וגם כי מן המפורסמות היא שלפגיעה באזרחים יש אפקט של יצירת עוינות כלפי הפוגע, וזו מתרגמת לתמיכה עממית בלוחמי הגרילה. יודעי דבר אומרים שטרם פרוץ צוק איתן תמיכת העזתיים בחמאס הייתה בשפל, ואילו כעת היא בשיא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מניין לך שהתמיכה של תושבי עזה בחמאס עלתה בעקבות מבצע צוק איתן ? זו סתם פסיכולוגיה בגרוש שמקובלת על מחנה השלום. אפשר לשער את ההיפך הגמור: תושבי עזה ברובם שונאים את החמאס רק שהם חוששים משלטון האימה שהחמאס מטיל עליהם (לכן לא פותחים את הפה). להלן עדות שפורסמה לפני מספר ימים , נדמה לי בפייסבוק. --------------------------------------- פאתן באשיר וחמשת ילדיהם הלל קניגסברג אני הולך לספר לכם סיפור ארוך שאני שומר בבטן בערך מאז היום הראשון של המבצע הזה. הרבה מחבריי המכנים עצמם "שמאלנים" טורחים לספר לי על פשעי הצבא הישראלי ועל ה"שואה ההומניטרית" שגרמנו לעם הפלשתיני. הוסיפה היום גברת אחת שלא אזכיר את שמה בעקבות פוסט שהעליתי לדף שלי היום שמכפיש את החמאס (יכול להיות שהוא מוטעה) כי "יש ברשת מספיק רעל גם ככה". ובכן, כנראה שאין מספיק רעל, שכן השנאה שלי לחמאס אינה נובעת רק משנאת החמאס אליי, היא נובעת ממה שהם מעוללים דווקא לבני עמם, שדי להם בהתמודדות עם חייהם הקשים בעזה. החמאס הפך את חייהם של תושבי עזה לגיהנום עלי אדמות. החמאס רמס את זכויותיהם, את כבודם, הפך אותם לבשר תותחים, למגן אנושי, הטריד אותם וכפה עליהם את דעתו ואוי למתנגד. כיצד יכול מישהו לחשוב כי החמאס מייצג את תושבי עזה נאמנה? הוא לא! החמאס הפך להיות המפלצת שכל תושבי עזה חרדים ממנה! כן! לא פחות ממה שהם חרדים מהאויב הציוני. ואיך אני יודע זאת? את זה תוכלו לקרוא ממה שאני מספר לכם עכשיו. שכן, תאמינו או לא, איני מייחל למותם של תושבי עזה, שכן בני אדם הם בני אדם ואוי למייחל למותו של האחר. אז בטרם תפצחו את פיכם הערל לגבי הטבח שמבצע צה"ל בעזה, זיכרו כי לא רק אוייב אחד לעזתים אלא שניים ומבין שניהם, החמאס ככל הנראה האכזרי ביותר. את באשיר פגשתי בלוס אנג'לס, זאת הייתה תערוכה של תשעים שנה להארלי דיווידסון. לבשתי חולצה עם כיתוב בעברית ואז שמתי לב שמישהו מביט בי במבט משונה. אני כבר לא זוכר איך זה התחיל שהתחלנו לדבר, כשהוא אמר לי ששמו הוא באשיר הייתה רתיעה ראשונית אבל כשהמשיכה השיחה לאופנועים האהובים עלינו, הוא נפתח עוד ועוד. הוא בא לפה מעזה, שג'עאיה (ולא סג'עיה כמו שאוהבים לקרוא לזה אצלנו). שנים עבד בבניין בישראל וחסך כסף ללמוד הנדסת אלקטרוניקה. כבר שנתיים בארה"ב, עוד קצת מסיים. סיפר לי שגר הרבה זמן בת"א ועבד בה בבניין ובמסעדות, כרגיל כמו עם ישראלים מצאנו מהר מאוד מכרים משותפים. ככה התחילה הידידות עם באשיר, היינו נפגשים פה ושם לאיזה סנדביץ' משותף, כי לשתות, הוא לא שתה. "אסור!" הוא היה אומר לי ואני קיבלתי באנחת צער את העובדה שאי אפשר לצאת לערב שתייה עם באשיר. קצת זמן אחר כך הוא הכיר לי את פאתן. פאתן הייתה בת למשפחה עשירה מבית לחם שעשתה את הונה, באופן אבסורדי, ממכירת מזכרות לתיירים נוצרים. היה גם בית מלון קטן, משפחה מסודרת. פאתן למדה בביר-זית והגיעה לברקלי במסגרת תכנית חילופים, אינטלגנטית להדהים. באופן מוזר היה משעשע לראות את החיזורים של באשיר אחרי פאתן. היא הייתה צוחקת עליי ואומרת לי שלמעשה, גם אני פלשתינאי, מכיוון שאני בא מפלשתין... לצערי, הייתי חייב לעזוב לארץ. נשארנו בקשר טלפוני לא הדוק. באשיר התלהב מכל אווירת טרום-אוסלו שהייתה באוויר "הגנרל רבין שלכם גבר-גבר. אתה תראה שהוא עוד יעשה פה משהו יפה..." הייתי ספקן אז ואמרתי לבאשיר שנחייה ונראה. הוא צדק בסוף והסכמי אוסלו נחתמו. שבוע אחר-כך הוא סיפר לי בהתרגשות שאחיו בא לארץ יחד עם אנשי הרשות והוא חוזר לשג'עאיה. "יש לי הפתעה בשבילך" הוא אמר לי, "אני ופאתן החלטנו להתחתן. המשפחה שלה עשתה קצת צרות אבל אינשאללה, הכל הסתדר". לא יכולתי להגיע לחתונה. בשנים הבאות הוא סיפר לי על איך בונים את עזה, על ההריון הראשון של פאתן, על הכסף הרב שהוריה שלחו להם לבנות את הבית ועל התחינות שלהם שיצאו מ עזה ויעברו לבית לחם קרוב להוריה. ואז באה אינתיפדת אל-אקצה. הרמתי לו טלפון אז, לדרוש בשלומו. באופן מצחיק, כשאני עומד במדף פתוח בנגמ"ש ומשקיף על רמאללה. הטון שלו היה בלתי ידידותי בעליל: "השרון החזיר שלכם" הוא אמר לי אז "בא להרוס הכל". לא ידעתי מה להגיד לו, ביקשתי רק שישמור על עצמו. הוא הפטיר משהו לא מתחייב וניתק. השיחות המשיכו בתדירות נמוכה יותר. יום אחד הוא דיבר איתי, הוא אמר לי שמאס ברשות ומושחתיה. "הם נוסעים במרצדסים ו-וואלה, אם לא היה לנו כסף מההורים של פאתן, לא היה מה לאכול. אני כבר לא עובד חצי שנה ואי אפשר לעבוד בישראל. השרמוטות לוקחים הכל לעצמם אבל עכשיו יש את החמאס והם יעשו סדר בשחיתות. אני הולך להצביע להם בבחירות". כעסתי. אמרתי לו שעם כל הכבוד לחמאס אני לא בוטח בהם, הם נראו לי מפחידים. באשיר לא הסכים איתי: "החמאס הם דתיים, אנשים ישרים, לא כמו החנזירים מהרשות. אתה יודע כמה זכאאת (צדקה) הם נותנים לאנשים? רק פה בשג'עאיה הם שיפצו לכל הזקנים את הבתים..." "באשיר", אמרתי לו אז, "זה לא יבוא בחינם, יש להם אינטרס." היה ויכוח ובאשיר הלך להצביע לחמאס. בימים הראשונים הוא סיפר לי איך שהחמאס התחיל לעשות סדר בהכל, איך הם גירשו את העבריינים מעזה (בעבריינים הוא דיבר על אנשי הפת"ח, שכמובן אפשר בהחלט היה לכנות אותם עבריינים). ואז התחילו הקסאמים... היה קשה לי לדבר עם באשיר כשמעזה, ביתו, הומטרה אש על שדרות. הערתי לו על כך, שבשדרות יש אזרחים והוא אמר לי: "מה אתה רוצה? גם אתם יורים עלינו." אט-אט הטלפונים התחילו להיות נדירים. לרוב הוא היה מתקשר ואז יום אחד, אחרי שלא התקשר הרבה זמן, החלטתי אני להתקשר אליו, למרות שהוא לא היה מוכן להודות בזה בהתחלה, הוא סיפר לי שהמצב התחיל להיות יותר ויותר גרוע, שאנשי החמאס התחילו להשליט בעיר שלטון אימים. "אסור לאף אחד לפתוח את הפה" הוא אמר לי בלחישה כואבת. באחד הימים הוא התקשר אליי, הפעם הוא היה מודאג מאוד. הוא סיפר לי שבנו הבכור צורף לנוער חמאס, הוא ניסה למנוע זאת ממנו, ללא הצלחה. הוא התוודה שהוא מבין ששוטפים להם שם את הראש ולא בא לו שהבן שלו יהיה שאהיד. "השקעתי הרבה בילד הזה. כל הזמן החזקתי אותו רחוק מכל הנוער החרא שיש לנו פה. הוא תלמיד מצטיין בבית הספר. למה? למה הוא רוצה ללכת איתם?" "עופרת יצוקה" נחתה עלינו כרעם ביום בהיר. כרגיל, כשדיברתי עם באשיר ביקשתי ממנו להיזהר, סיפרתי לו שהצבא הישראלי מגיע לשם לדרוס את החמאס. תגובתו הייתה: "כולו מן אללה!". הייתי בגזרה שהייתה רחוקה יחסית משג'עאיה, בזייתון כאשר התקבל טלפון מבאשיר והוא נשמע מבוהל. "החמאס על הגג של הבית שלי", הוא סיפר לי בלחישה מבוהלת "והטנקים הציונים יורים פה על הכל. עוד קצת ויבוא טנק וידפוק לי פגז לתוך הבית". "תברח משם!" אמרתי לבאשיר, "קח את פאתן ואת הילדים ותברח, תברח לזייתון. שם לא יהיה גרוע כל כך". "אני מפחד", אמר לי באשיר "החבר'ה של החמאס אמרו לנו שמי שיברח מהבית יוכרז כפחדן וצפוי לדין... אני לא יכול". ניסיתי לדבר עם חבר'ה שהכרתי. מצחיק, לא ידעתי מי מהבתים שמולי יכול להיות הבית של באשיר והקודקודים בגזרה לא הבינו מה רוצה מהם הקצין מילואים המטורף שמנג'ס להם על בית שאסור לפגוע בו. "עופרת יצוקה" הסתיימה והטלפונים מבאשיר התחילו לספר על עזה האמיתית, עזה של החמאס. הוא סיפר לי על אנשים שהעזו להגיד שאולי משהו לא בסדר פה ונעלמו באישון לילה... על חוקים חדשים שהשליכו אנשים לשני בתי הכלא הגדולים החדשים שבנה החמאס בהאשמות כמו "ניאוף", "בגידה", והחמור מכל "שיתוף פעולה עם אמריקה או האויב הציוני". על כך שבנו הבכור הוכרח להשתתף במטווחים, על אנשי חמאס שאנסו בחורות שאחר כך הושלכו לכלא בעוון "ניאוף", על כך שבחורה שמסתובבת בלי כיסוי ראש יכולה להיענש במלקות באמצע הרחוב, בעוד אנשי החמאס דוהרים על אופנועים, לנדרוברים ומרצדסים שנגנבו מישראל ובידיהם אלות והם קופצים על כל מי שבא להם, לפעמים אפילו סתם מכים בשביל הכיף. ב"עמוד ענן" ספג הבית של באשיר פגיעה והגג נהרס. לבי כאב על כל הרכוש שהוריה של פאתן נתנו להם: רהיטים עתיקים ושטיחים יקרי מציאות. הוא סיפר לי שהוא רצה לתקן את הבית אבל אין מלט, המלט אצל החמאס ומששאלתי אותו מה החמאס עושה עם כל כך הרבה מלט, הוא שתק. את הגג הוא סגר עם קרשים ופח גלי "יום אחד הכל אסתדר משאללה ואני אתקן את הגג כמו שצריך. המלט היחידי שיש בא מהמנהרות ברפיח ועולה הון עתק. אבל עוד קצת, אומרים שיהיה שוב מלט". שבוע לאחר מכן התקשרה אליי פאתן, היא דיברה אליי אנגלית, כרגיל אבל היא נשמעה כאילו היא בהתקף פרנויה. "הם לקחו אותו", היא זעקה לי בטלפון, "לקחו את באשיר, את בעלי. מה הם רוצים ממנו, אללה יודע. בא לפה אבו-פייסל, אבא של באשיר, ניסה לעצור אותם מלקחת אותו. הם נתנו לו מכות עם אלות. אדם בן שמונים! אני מפחדת ממה שהם יעשו לבאשיר... סעדיני יא אללה, סעדיני!" "על מה עצרו אותו?" שאלתי אותה. "הם אמרו שהוא משתף פעולה עם האמריקאים והציונים, שהוא היה בארה"ב ועכשיו הוא מנסה להרעיל את הנוער... אבל אני יודעת את האמת, זה בגלל שהוא לא נתן לבן שלנו ללכת לפעולה של הנוער של חמאס. יה הילאל (שמי בפיה) אני מפחדת!" באשיר היה בידי חמאס כשלושה חודשים ולבסוף שוחרר לאחר שהמשפחה גייסה כסף ש"שימן" את הגלגלים הנכונים... כשבאשיר דיבר איתי סוף-סוף הוא נשמע אדם זקן ועייף. בנו, האשם, מתכחש אליו וקורא לו "בוגד" ו"משת"פ של הציונים". "הוא לא מכבד אותי יותר", הוא אמר לי. האכזבה נשמעה בקולו והכאב. על וואפה, בתו הגדולה בת ה-17, הוא פחד שתילקח בכוח. בתקופה שהיה בכלא באו אנשי המשטרה של החמאס לביתם והפקיעו את כל תכשיטיה של פאתן, אותם תכשיטים שהיו אמורים להיות הנדוניה של הבנות. פאתן התקשרה אליי יום אחד בעצמה, צעד חריג לאישה מוסלמית, היא סיפרה לי שבאשיר לא היה מספר לי אך בכלא הוא הוכה קשות. רגליו נשברו והוא אינו מסוגל לתפקד כמעט כליל ולמעשה הוא נכה ומתנהל באמצעות מקל הליכה. לפני כ-11 יום הייתה השיחה האחרונה שלי עם באשיר. התחננתי שיברח משם, לא חשוב איך, למצרים, לאיזה שהוא מקום. הוא צחק צחוק מריר: "החמאס לא יתנו לי לצאת מפה לעולם והמצרים עוצרים עכשיו את המעבר אליהם, פרט למקרים דחופים, שזה אומר בכלל לא. לאן יש לי לברוח?" מאז אותה שיחה ניסיתי ליצור קשר עם באשיר או פאתן ללא הצלחה. בטלפון הם לא עונים... גם לא בפייסבוק (באשיר מעולם לא אישר אותי בפייסבוק, הוא טען שהוא לא רוצה צרות). חשבתי לספר לכם את הסיפור הזה עם שמות בדויים אך החלטתי שלא, מסיבה פשוטה: אני יודע שהרבה מידידיי נמנים על חוגי השמאל ויכול להיות שיש להם חברים אי שם בעזה שיוכלו לספר לי מה עלה בגורלם של פאתן ובאשיר וחמשת ילדיהם. אני מתחנן לפני מי שאולי יש לו חברים באזור הזה, שיכולים לדעת מה עלה בגורלם, להודיע לי מיידית. ואתם, אתם תושבי עזה. אני יודע שיש ביניכם עוד הרבה "באשירים", כאלו שסובלים גם היום את יד הברזל של חמאס. האם לא יימצא בין העזתים הידועים כגברים בני גברים אחד שיעז להתנגד למה שהחמאס עושה לכם? האם לא תחפצו בעתיד טוב יותר לילדים שלכם? ואולי, כן אולי כמו בימים הטובים להחזיר את הזמנים שבהם יכולתם לעבוד בישראל או למצער את הזמנים שבהם יכולתם לדבר מבלי לפחד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו,ולכנות אותם ''אורקים'' זה דה-הומניזציה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כמובן לא באמת יודע אם זה המצב. בימים םהאחרונים קראתי הערכות של אנשים המתמצאים טוב ממני בהלכי הרוח בעזה (שכללו למשל ציטוטים מאוכזבים של מתנגדי-חמאס מהרצועה), וקיבלתי את הרושם שזו מוסכמה. לצערי אין לי סימוכין ב-''שלוף''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברוב המוחלט של מלחמות שנערכו מקום האנושות, כמו גם ברוב המלחמות שנערכו במאה השנים האחרונות, כוחות צבאיים, אם לא תקפו בכוונה אזרחים, התעלמו מקיומם בכל הנוגע לקביעת אופי תקיפת מטרות צבאיות. זה כמובן פגע מאוד ביעילות של שימוש באזרחים כמגן, פרקטיקה שכמעט ולא נעשה בה שימוש. להבדיל, לוחמי גרילה ואחרים כן נטעמו באוכלוסיה כדי להתחבא, אבל מדובר בהבדל עקרוני. טרוריסט באפגניסטן יכול לירות RPG על רכב אמריקאי ולרוץ להתחבא בשוק כאחד האדם, מתוך הבנה שארה"ב לא תנסה למחוק שוק שלם כי אולי יש שם טרוריסט אחד. באותה המידה, הוא יכול להתחבא ביער, כי ארה"ב לא תמחוק יער שלם כי אולי יש שם טרוריסט אחד1. אותו טרוריסט לא יעז לירות מדירה מלאה בילדים אם ישנה היכולת לירות חזרה, כי האמריקאים כן יפציצו דירה בה נמצא בסיכוי גבוה טרוריסט, בלי קשר למי עוד נמצא בדירה. בהחלט יש צורך להתמודד מוסרית עם הריגת חפים מפשע. ההתמודדות הנכונה היא להסביר את המצב לאשורו, ולהתעלם מנוכחות אזרחים בשיקולים צבאיים. החמאס יבין זאת די מהר (כמו גם האזרחים), והתשלום החד-פעמי שישולם כרגע יחסוך חיים רבים בעתיד. 1 למרות שבוויאטנם הם ניסו גם את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כמובן צודק במליון אחוז הטעות שלך היא שאתה חושב שע' מתכוון למה שהוא כותב במפורש,למעשה הוא מתכוון למה שהוא כותב במשתמע הוא לא רוצה שצה''ל יהרוג את המחבל,הוא לא רוצה נצחון.הוא מכיל על צה''ל קריטריונים מומצאים ומופרכים, שהתוצאה שלהם היא רק יותר חיילים הרוגים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי תלך את הצעד המתבקש הנוסף, ותאמר שע' רוצה, כיעד בפני עצמו, יותר חיילים הרוגים? אני באמת לא מבין מה הטעם בתגובה הזו. חוץ מלכתוב על מגיב אחר שהוא לא כן, ולשים בפיו (או בנפשו) טענה קיצונית (אבל באמת) שאין לה זכר בתגובותיו, ובלי שום נימוק לייחוס הזה, יש לך איזו תובנה כאן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שהוא לא כן,הוא דוווקא כן(חה) אם הוא מתנגד לפעולה כי היא פוגעת בחפים מפשע,והוא לא אומר כמה נפגעים כן מקובלים עליו,ז"א שהוא מתנגד בהגדרה לפעולה צבאית. אם אתה מצליח להבין את הגישה הזאת בצורה אחרת,אני פתוח לשמוע. עכשיו רק צריך להסביר למה הוא מתנגד לפעולה שמטרתה הגנה בצורה הטהורה ביותר שאפשרית בעולם הריאלי. אני לא יודע כמה הזיהוי שלו עם האוייב הוא מוחלט,אבל כבר ראינו בשמאל המטורף תומכים מובהקים במוות של חיילים כאנטישמים בעולם,כך האוטואנטישמים היהודים-הם לא מסוגלים לראות יהודי מגן על עצמו,כל דמות יהודית שהיא לא נרדפת ומוכה היא מקור לסלידה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם מה שאתה אומר זה שבהגדרה כל פעולה צבאית חייבת תמיד לפגוע בחפים מפשע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל פעולה ספציפית,אבל אם יש קרב בשטח אזרחי צפוף,יהיו נפגעים אזרחים,במוקדם או במאוחר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, אם הוא מתנגד לפעולה כי היא פוגעת בחפים מפשע, ואם הוא אומר שרק אפס נפגעים1 כן מקובלים עליו, בהנחה שאכן לא כל פעולה ספציפית גוררת בהכרח פגיעה בחפים מפשע, זאת עדיין לא אומרת שהוא מתנגד בהגדרה לפעולה צבאית. הוא יכול לתמוך בכל אותן פעולות שאינן גוררות בהכרח פגיעה בחפים מפשע. ____ 1 חפים מפשע |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1.אין אף פעולה שאומרים "יאללה,נהרוג כמה שיותר אזרחים",רוב הפגיעות הם טעות-אז מה,להיות בעד לפני ונגד בדיעבד? קצת מטופש לא? 2.המצב הזה הוא תאורטי בלבד,אם מסוק רואה חמוש מתכונן לירות טיל נט נגד נגמש אם המסוק ירה עליו יכול ויפגעו אזרחים,אם לא יכול ויפגעו לוחמים ישראלים מה לעשות?! 3.אז מה שהחמאס צריך לעשות הוא לקשור ילד לכל מתקן שיגור ויאללה לחכות לניצחון 4.מז"א פעולה ספציפית?! צבא זה לא 3 אנשים,יש תוכניות פעולה עם אלפי כלים,אנשים,מומחיות,במימדים שונים,באויר בים ביבשה,והוא עובד לפי מטרות. 5.לא כל מי שמשחק רולטה רוסית מת,ואם אני אומר שרק אפס נפגעים כן מקובלים עלי, בהנחה שאכן לא כל פעולה ספציפית גוררת בהכרח פגיעה, זאת עדיין לא אומרת שאני מתנגד בהגדרה לרולטה רוסית. אני יכול לתמוך בכל אותן פעולות שאינן גוררות בהכרח פגיעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשכתבתי ש-"קל, טבעי ויעיל להסתתר בין אזרחים", התכוונתי במובן המילולי לחלוטין, ובהקשר של עזה (שטח קטנצ'יק, צפוף, עירוני ובנוי). מן הסתם לפעילי החמאס קל, טבעי ויעיל להסתיר את המפקדות שלהם בתוך העיר, ולהשמיש מרתפים של בניינים כמחסני טילים. אני לא חושב שיש קשר חזק בין המוכנות ישראלית לפגיעה באזרחים, לבין ההעדפה שלהם לעשות כך (ולא להקים בסיסים צבאים בשטחים מוגדרים היטב נוסח "איזור 51"). גם המחתרות היהודיות פעלו כך (סליקים מתחת לגני-ילדים, מפעלי תחמושת מתחת למכבסות, ...). זה מתבקש, ואין לזה קשר לשימוש באזרחים כמגן אנושי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |