|
||||
|
||||
דחפור אינו גדול בהרבה מטנק, רק גבוה ממנו. המשקל לא רלבנטי, ומיגון הכלוב הוא המיגון העיקרי שלו - אין לו קליפת פלדה בעובי חצי מטר כמו לטנק. בטנק מודרני הפגזים נמצאים במתקנים ממוגנים למדי ולא אמורים להתפוצץ מפגיעת נ"ט- אלא אם כן הטנק כולו בוער, וזה לא המצב הרגיל. למה לטנקים אין מיגון כלוב? קודם כל, לא בטוח שהוא מי-יודע-מה יעיל. לנגמ"שי ה-M-113 הישנים (והפופולריים תמיד) היה סוג של מיגון כלוב ("וייזתות") עוד לפני 25 שנה, זה לא הועיל במיוחד. שנית, הוא מגדיל את הצריח כלומר גורם לאוייב לראות את הטנק ביתר קלות כשהטנק מנסה להמנע מחשיפה, והופך מעבר בשטחים צפופים למסובך יותר. שלישית, מיגון כזה יצטרך להיות בנוי כך שלא יפגע ביכולת לצודד את הצריח ב-360 מעלות, להגביה ולהנמיך את התותח - לא בטוח שאתה יכול לבנות מיגון אפקטיבי במגבלות האלה. ולסיום, נראה שמתכנני טנקים די מאמינים בשריון הכבד שהם מספקים ולא רואים צורך במיגון קל נוסף. |
|
||||
|
||||
דחופור D9 צהלי כך מוסרת ויקיפדיה הוא 8.5*4.5*4 לעומת זאת מרכבה 4 הוא 9.04*3.92*2.66 (כולל התותח ). ע"פ ויקיפדיה, דחפורים צה"ליים ממוגנים בשריון, מעבר למיגון הכלוב (הם הרי צריכים להיות ממוגני ירי). לעניין הכלוב, אני לא רואה איך משהו שגורם לטיל של האוייב ליזום כמה עשרות סנטימטרים לפני הפגיעה בטנק יכול להיות רע, אולי התועלת זניחה ביחס למשקל, ולחסרונות האחרים שהעלית, שאגב לא מסבירים למה לא לעשות מיגון כזה איפה שאפשר, על התובה, או על גג הטנק. לגבי מתכנני הטנקים, אלו ככל הנראה יודעים בדיוק כמוני וכמוך, שהשריון שהם תכננו חדיר לטילים ופגזים ומנסים כל העת למצוא דרכים לשפרו (ומן הסתם שקלו מיגון כלוב, ופסלו אותו מטעם כלשהוא, אני רק תוהה מהי אותה סיבה) |
|
||||
|
||||
אמרתי - לא גדול בהרבה באורך ורוחב. ארבעה וחצי על שמונה וחצי לדחפור מול ארבעה על תשעה לטנק - בערך שווים (אגב, גודל הדחפור כולל כמובן את הכף). מיגון ירי לדחפור זה חלונות משורינים (אתה יכול להסתכל בתמונה בויקיפדיה ולראות). עם כל הכבוד, זכוכית היא לא פלדה. לא אמרתי שהכלוב רע, ומשקל זו בטח לא הבעיה בכל הקשור בטנק - נראה לי פשוט שמבחינת המתכננים התועלת היא זניחה ולא מצדיקה את הסרבול שזה יוסיף לתכנון ולשימוש בטנק, יחד עם הגדלת הצללית שלו. לטנקים הישנים של צה"ל (בעיקר המגח 6) היה מיגון דומה לזה - בלטנים, שבהתחלה היו סתם קופסאות ברזל ואחר כך הפכו למיגון ריאקטיבי, כלומר הותקן בהם חומר נפץ שתפקידו היה להתפוצץ עם פגיעת המטען החלול בבלטן ולגרום לשיבוש יכולת החדירה שלו. הבלטנים האלה היו מותקנים על הטנקים עוד בשל"ג, ואחד ההשגים המודיעיניים הגדולים של הסורים היה הבאתו של טנק שצויד בהם לסוריה ואח"כ לברית המועצות. מסוף שנות השמונים הדברים האלה נזנחו לטובת שריון פסיבי שנותן הגנה אחרת - הפרטים לא מתפרסמים, אבל נראה שהמבנה הפנימי של המודולים של השריון אמור לנתב את האלומה שיוצר המטען בתוך המודול באופן כזה שהיא תבזבז את האנרגיה שלה בתוכו ולא תגרום נזק. זניחת הבלטנים אמורה לרמז לך שהמתכננים כבר לא ראו בהם תועלת עבור טנק - גם כיוון שטכנטלוגיית הטילים התפתחה כדי לתת מענה לבלטנים ולאחיהם הכלובים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |