|
||||
|
||||
עובדה היא שהחשיבה הצבאית-מקצועית, הצבאית-משפטית והצבאית-אתית בעשור האחרון, גם בארץ וגם בעולם, עוסקת רבות בשאלה כיצד ניתן ליישם את הכללים הקיימים או לשנות אותם כך שיתאימו למצב של לחימה אסימטרית, לעתים בעצימות נמוכה וכאשר אחד הצדדים לפחות הוא צד לא-מדינתי. אנחנו ממש לא היחידים שנתקלים באותה בעיה, ואף אחד עדיין לא מצא פתרון משביע רצון. |
|
||||
|
||||
אני חושב שזה נובע פחות ממידת המעורבות של האוכלוסיה האזרחית. לדעתי הסיבות הן טכנולוגיות בעיקר, גם העובדה שלכל אדם שני יש היום מצלמה משוכללת שיכולה לתעד את מעשי הצדדים, גם מהעובדה שהזמן שלוקח לך מהרגע שהצלחת לתעד עד הרגע שהעברת את התיעוד לכל העולם ואישתו נמדד בדקות (ולא בשבועות), ומהצד השני, וגם מהעובדה שכלי הנשק שיש לצדדים משוכללים הרבה יותר מאלה שהיו בשנות הארבעים. אני לא חושב שבויאטנם האוכלוסיה שיתפה פעולה הרבה פחות מאשר בעיראק. אני בהחלט מסכים שאנחנו לא הראשונים שנתקלים באותה בעיה, הרי זאת הנקודה שלי. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |