בתשובה לאביר הקרנפים, 22/07/14 21:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כן, הכל מתמצה לכדי הקביעה שלחץ כבד על האוכלוסיה הכללית יגרום לפגיעה בחמס ובמשאביו. אני חולק על הקביעה הזו. אירגונים כמו החמס פורחים ומלבלבים במקומות ההרוסים ביותר. אם צריך - הם מגיסים ילדים בכפיה. לא שיהיה להם צורך במקרה של ערביי עזה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש גבול ליכולת הכפיה שאפשר להפעיל על אנשים. אתה יכול לכפות על אנשים להצטרף למלחמה שבאופן כללי הם רואים כצודקת, אבל לא מסכימים עם הדרך. אתה כופה על אחד מבני המשפחה לפעול בצורה מסויימת, באיום ששאר המשפחה תיפגע אם לא ישתף פעולה. אם אלפי משפחות נפגעות באופן גורף, במה כבר יאיים עליהם החמאס? ברצח המוני של אנשיהם שלהם, בעוד שטבעת החנק מתהדקת עליהם? נקודת המוצא היא שהחמאס נבחר על ידי העם. וגם אלה שלא בחרו בו, תמכו בסך הכל בארגון טרור אחר. ההבדלים לא גדולים. החמאס לא צריך להשתמש כל כך הרבה בכפיה כפי שהתקשורת מנסה לשכנע אותנו. כי באסם מבושם ועם באשיר רוקדים וואלס. מחמוד חמוד מאוד, ואיסמעיל מאוד מועיל. ולכן כולנו צריכים לנגב איתם חומוס בעזה, למרות שאף אחד לא ינגב את הדם שלנו. לכן השיטה היא כזו: אם אני צודק והחמאס נהנה מתמיכה אקטיבית או פאסיבית של העם, מהלך כזה יגרום לביטול התמיכה מהעם ולחץ פעיל מצד העם להפסיק את הלחימה והטרור. אם אתה צודק והחמאס לא נהנה מתמיכה של העם אלא זה מיעוט שמשתמש בכוח כדי לכפות את עצמו על הרוב, במצב הדחוק ביותר הרוב יתנער מחמאס, בידיעה שהמחיר של המשך הכפיה יקר יותר מהמחיר שישלמו במרד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |