|
||||
|
||||
זהו, שלא עזבת אותו לנפשו. מיררת וצימצמת את נפשו ואת חרותו, גם לאחר שפינית את ההתנחלויות. לו באמת עזבת, לא היתה לך אחריות. כיוון שעדיין אתה שולט בחייהם ובפרנסתם ובחופש שלהם, יש לך אחריות. |
|
||||
|
||||
לא נכון. לאחר שפיניתי כל זכר לנוכחותי, נשארתי בהסכמים עם הרשות שהיו אמורים לצמצם למינימום את המעורבות שלי במתרחש שם ולאפשר חיים סבירים עד כמה שאפשר. ואז החליף את הרשות שלטון אחר, שמבחינתו ההסכמים שנחתמו עמי הם בגידה, שזורק את יריביו הפוליטיים מבנינים גבוהים - ושעל דגלו חרוטה זריקתי-שלי. השלטון הזה לא עשה מעולם את המאמץ הקטן ביותר לשפר את החיים של בני עמו ולפתח אותם; את כל האנרגיות שלו הוא השקיע וממשיך להשקיע במירור חיי. העובדה שאני ממרר את חיי התושבים ברצועה היא התוצאה של העובדות האלה ולא הסיבה להן. אני באמת עזבתי. הם גררו וממשיכים לגרור אותי בחזרה. כבר כתבתי כאן לגבי הסיבוב הנוכחי: היו לחמאס שלל הזדמנויות להקטין את הלהבות, לעצור את ההסלמה, למנוע את מה שמתרחש עכשיו. בכל הזדמנות כזו הוא בחר להסלים. זו רק הדוגמה האחרונה אבל היו אינסוף דוגמאות קודמות. כל נוהל שיועד להקל עליהם באיזשהו אופן נוצל בשלב כזה או אחר כדי לנסות לפגוע בנו. מעברי סחורות הופגזו, בוצעו בהם פיגועים או ניסו להחדיר דרכם אמל"ח ומפגעים. חולים שקיבלו אישור לקבל טיפול רפואי בישראל (עוד שיטה אכזרית שלנו למרר את חייהם) ניסו להעביר חגורות נפץ כדי לפוצץ את הרופאים שהיו אמורים לטפל בהם. עוד לפני שהתחיל בכלל סבב האלימות הזה החמאס חתם על הסכם להקמת ממשלת אחדות עם הפת"ח, ממשלה שזכתה להכרת העולם כולו; במאמץ מדיני לא גדול הם היו יכולים לאלץ גם את ישראל לנהל איתם משא ומתן ולהכיר בהם בפועל. אבל בהזדמנות הראשונה, כמו במשל ההוא על העקרב שעוקץ את מי שמעביר אותו בנחל, הם חזרו לאופיים האמיתי - ארגון שעילת קיומו היא הלחימה, ושמבחינתו השלטון הוא לא דרך לשפר את חייהם של בני עמו אלא פלטפורמה לניהול מאבק מזויין חריף יותר. אין לי שום אחריות לזה. אגב, גם השליטה-כביכול שלי היא מוגבלת - אני חוזר ומזכיר בפעם המאה שהגבול עם ישראל הוא לא הגבול היחיד של הרצועה, המצרים "שולטים בפרנסתם ובחופש שלהם" לא פחות ממני. |
|
||||
|
||||
1.8 מליון תושבים בעזה ולא יעלה על הדעת שיש להם אחריות על מה שקורה להם. הם אוטומטים שרק מגיבים למה שעושה היאהוד. |
|
||||
|
||||
אם אני קורא בין השורות אתה רומז שהערבים משוייכים למין "בני האדם"? כמו האנגלים והצרפתים? אני חושש שהאחריות גדולה מידי |
|
||||
|
||||
אין בעזה כרגע 1.8 מליון תושבים. יש בין 1.2 ל- 1.5 מליון תושבים, מספר מדוייק לא ידוע. אילו התאפשר לעזתים להגר יתכן שהייתה משם הגירה גדולה. למרות הרטוריקה. רוב האנשים בעולם שיכולים להגר מהגרים ממקום שאין בו פרנסה ושהעתיד בו מעורפל לארצות שמספקות פרנסה והעתיד בו טוב . בגדה יש הגירה גדולה החוצה, לכן יש לשער שכך היו נוהגים העזתים לו איפשרו להם להגר. היום החמאס מונע כמעט לגמרי את ההגירה החוצה. לא ברורה עמדת מצריים וירדן בנושא (ירדן קולטת הגירה מהגדה). חסימת הגירה מצד החמאס לא תחזיק מעמד, אין דרך לחסום הגירה לאורך זמן, אם תימצא ארץ שתהיה מוכנה לקבל מהגרים פלשתינים הם ימצאו דרך להגיע לשם. כנ"ל לגבי ילודה. ההיסטוריה מראה שמקום בו הפרנסה מידרדרת יש ירידה בילודה הטבעית אפילו אם יש אידאולוגיה של ילודה. לכן לפיכך אני אופטימי מהמצב: אם החמאס לא יפסיק את השטויות שלו נגדנו הוא ימצא את עצמו תוך כמה עשרות שנים עם פחות ופחות תושבים. לתושבים ימאס לגור שם והם יהגרו. |
|
||||
|
||||
אין לי כל כוונה להצדיק את פעילויות החמאס. האחריות שלנו היא על המעשים שישראל עושה בשמנו. כולל פגיעה לא מידתית בבלתי מעורבים, שזה ניסוח מכובס להריגתם בכמות סיטונאית. (כן, למרות ההצדקות הידועות והנכונות של מציאת מחסה בין אזרחים). לגבי הסיוע ההומני, באמת יפה מצדנו לאחר שסגרנו 13 מוסדות רפואיים, פגענו ב-4 בתי חולים וב-6 מרפאות וב-4 אמבולנסים ופצענו 20 אנשי צוות רפואי והמטנו הרס על מערכת הרפואה בעזה. |
|
||||
|
||||
אז יצא לך בלי כוונה.דמגוגיה לא יכולה לעזור לך פה. כמה זה כן מידתי?! ולפי מה אתה קובע את זה? מידתי זה קרתגו |
|
||||
|
||||
השאלה כרגיל היא מהי פגיעה לא מידתית, ואיך אתה ואני, שהמידע שלנו על המתרחש חלקי מאד מאד, יכולים לשפוט את זה. לגבי מערכת הרפואה בעזה, עם כל הכבוד, 13 מרפאות שנסגרו וארבעה אמבולנסים וכיו"ב זה שבריר ממערכת הרפואה בעזה. אתה מדבר על מערכת שמשרתת קרוב לשני מיליון איש. למעשה, יחסית לעוצמת הלחימה שם נראה לי שאלה מספרים מצומצמים מאד. בין מאות בתים לפחות שנהרסו כליל ואלפים שניזוקו קשה, "חלונות ודלתות ניזוקו" זה מצב יחסית מצוין - שמראה, אגב, שלא היתה פגיעה ישירה במקום. חלונות ודלתות ניזוקים כשמשהו מתפוצץ אי שם בסביבה. כשפוגעים בבנין עצמו הנזק הוא לגמרי אחר. אספר לך סיפור קטן: בחומת מגן השתתפתי בכיבוש טול כרם. הטנקים שלנו נסעו על הכבישים, וטנקים שמצוידים בזחלי פלדה ללא כריות גומי נוטים להחליק על כבישים. אחד הטנקים החליק - ולרוע המזל זה קרה בדיוק ליד בנין הסהר האדום. הטנק פגע בחלק האחורי של אמבולנס שהיה האחרון בשורה של אמבולנסים. אתה יכול לנחש את התוצאה - כמה וכמה אמבולנסים יצאו מכלל פעולה. לא היתה כאן שום כוונת זדון, אבל ארוע מהסוג הזה היה יכול למלא עוד שורה מכובדת בדו"חות מהסוג שאתה מקשר אליו. |
|
||||
|
||||
אוסיף את הסיפור שלי - אבנים שהשבאב ממחנה בלטה זרקו עלינו פגעו באמבולנס שנסע ברחוב. נחש מה הידיעה שהופיעה למחרת בעיתון? |
|
||||
|
||||
האנשים שהכי פוגעים בחרות של הפלסטינאים בעזה, בחרות שלהם ושהכי ממררים את חייהם, הם פלסטינאים חמושים בעזה. הוצאות להורג על רקע פוליטי, שלטון דיקטטורי של רעולי פנים, טרור כנגד האוכלוסיה המקומית, חוקי דת פרימיטיביים, רדיפה על רקע נטיה מינית וגניבת משאבי האוכלוסיה לטובת ארגון החמאס. אכן הדבר הכי מוסרי שצריך לעשות זה לשחרר את תושבי עזה, אבל לא מישראל. |
|
||||
|
||||
הוויכוח שלך איתו חסר תועלת. מבחינתו אנחנו אשמים בכל הצרות שהפלשתינים הביאו על עצמם, סוג של שנאה עצמית. |
|
||||
|
||||
אני לא מסכים שזה משנאה עצמית. די ליחס מניעים מרושעים ו/או פתטיים למי שלא מסכים איתך או רואה את העולם בצורה שונה ממך. זה מה שקוראים לו בספרות המקצועית פסיכולוגיה בשניקל. הוא (לדעתי) טועה, אבל אתה עושה לעצמך חיים קלים. |
|
||||
|
||||
אמרתי "סוג של שנאה עצמית" כי לא רציתי לחפש הגדרות מדוייקות (הגדרות מדוייקות לא מועילות במקרה זה). מהבחינה הפרקטית לא חשובה ההגדרה לגבי המניעים שלו. מה שחשוב הוא שכל נסיון לשכנע אותו הוא ביזבוז זמן, הוא לא ישתכנע כי הדבקות שלו בדעותיו היא דבקות פנאטית. (אם המונח שנאה עצמית לא מדוייק לדעתך תחליף אותו במונח דיסוננס קוגניטיבי, כלומר סוג של רמאות עצמית. אבל שוב: ההגדרות המדוייקות לא חשובות, הוא לעולם לא יודה בטעותו, כל נסיון שלך לשכנע אותו יפול על אוזניים ערלות.) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |