|
||||
|
||||
התכוונתי "אז *אולי* נאזור עוז וגו' ". הדוגמה המובהקת שעולה בדעתי לטפשות של סיום מאוחר מדי הוא שלושת הימים הנואלים האחרונים של מלחמת לבנון השנייה, שהוסיפו עשרות חיילים הרוגים שלא תרמו ולו אות אחת להסכם הפסקת האש עם חיזבאללה1. 1 הסכם שממילא לא שווה את הנייר שהוא נכתב עליו, החיזבאללה הפר מאז כל מילה שכתובה בו, מלבד העובדה הפשוטה שהוא מקפיד באופן ראוי להערכה לא לירות לשטחנו ולו רקטה אחת מזה שמונה שנים בדיוק. רק שהוא מקפיד על זה בגלל שחיל האוויר פוצץ לו את הצורה בימים הראשונים למלחמה, לא בגלל שצה"ל הכניס טנקים לדרום לבנון, לא השיג כלום ויצא כלעומת שבא. |
|
||||
|
||||
אני ממש חושב כמוך. מה גם שהודות להפניית תשומת הלב העולמית לירי הטילים והרקטות (בין היתר הודות לאטרקציה של כיפת ברזל) העולם מבין טוב יותר למה מדינה פלסטינית היא איום קיומי על ישראל, ולמה זה בלתי אפשרי, פשוט בלתי אפשרי מבחינתה של ישראל. לא יובל דיסקין ועומר בר לב, אלה שניים שלא רואים ורק מכיוון שהאף בשמיים והשכל ב.. אבל העולם כן רואה ומבין למה מדינה פלסטינית היא איום קיומי על ישראל. זהו קו שחור, וחשוב לחדד עבורו את המסר. אגב, ידיעה שאינה בלתי ראויה לציון, בהפצצה יחידה של חיל האוויר האוקראיני על הכוחות הבדלנים במזרח אוקראינה, נהרגו היום או אתמול בין 500-1000 איש. |
|
||||
|
||||
לא ראיתי את הידיעה הזו. הידיעה שכן ראיתי היא שבהפצצה יחידה של המורדים נהרגו 19 חיילי ממשלה ונשיא אוקראינה איים בתגובה להרוג "מאות משלהם על כל חייל משלנו" (כלומר: להרוג לפחות 2000 כנקמה במקרה הזה, אם להתייחס לדבריו ברצינות). 500 הרוגים באירוע אחד? זה היה תופס כותרת גדולה בהרבה. |
|
||||
|
||||
הידיעה מופיעה במעריב, אבל היא באמת בחזקת דיווח. ראה אם תוכל למצוא מקור נוסף. |
|
||||
|
||||
שתי הערות. 1. למיטב ידיעתי מטרת הקרב בסלוקי היתה להיות חלק מהרתעה ארוכת טווח, בהנחה כמובן שהתוצאות יהיו אחרות (אם כי החיזבאללה איבד שם כ80 איש), ולא למען הישארות בשטח או לצורך הסכמות בינ"ל חסרות ערך כדוגמת זו שליוותה את היציאה מלבנון. מבחינה זו לא מדובר היה בטיפשות אלא בהימור מן הסוג שנדרש לעיתים במלחמה לא מסודרת - כלומר בכל מלחמה. 2. במקרה של הפצצת רובע דאחייה הושגה הרתעה ארוכת טווח (ולפי גיא בכור אף ביטויי חרטה של נסראללה על פתיחת המלחמה). במערכה בעזה נראה כי ישנה כוונה להשגת אפקט דומה. זאת תוך נכונות לשלם את המחיר הבינ"ל, במיוחד כאשר כבר שנים לא היה מצבנו בתחום זה (בנסיבות דומות) טוב יותר, הן במערב והן בעולם הערבי, ומצבו של חמאס, עוד טרם ללחימה, גרוע יותר. כך שישנו הגיון בהמשך הפעילות. |
|
||||
|
||||
1. מעניין. איזו הרתעה ארוכת טווח ניתן היה להשיג מקרב שכזה? 2. במקרה של הדאחייה דומני שעיקר ההישגים וההרתעה הושגו כבר אחרי שבוע (יש שאמרו אחרי יום דומני). אתה טוען שיש עוד הפצצה כבדה בעזה שתשנה משמעותית את האפקט של ההפצצות עד כה? |
|
||||
|
||||
טעות לחכות לאיזה ''משהו'' נקודתי בזמן. די בכך שעשרות אלפי תושבים עזבו את בתיהם ומתגוררים במבנים של אונרא, והמנהיגים מתחבאים במרתפים ולא יכולים לממש את מנהיגותם. מצב כזה גם אם הוא כשלעצמו לא משתנה יוצר לחץ שמתגבר מיום ליום. במלחמת המפרץ הראשונה הייתה כתישה אווירית של שבועות מספר לפני הכניסה הקרקעית לכווית, וכל הזמן ניסו להעריך מבלי לדעת בדיוק עד כמה ההכנה מספקת. |
|
||||
|
||||
עוד עלולים לחשוב ששינית את דעתי בקשר לפעולה קרקעית בעזה ולא היא. כאן ה''הכנה'' היא הכנה להסדר הפסקת אש עם תנאים משופרים. |
|
||||
|
||||
1. אם היו אנשי חיזבאללה ניגפים בקלות על הקרקע, היה הדבר אולי מכרסם גם במוניטין של כושר הלחימה שלהם, דבר אותו הפצצת דאחייה לא יכלה לעשות. 2. מידת האפקטיביות של הרס רובע דאחייה התבררה רק לאחר שנים. יתכן שיש צורך בפעולה דומה בסג'עייה (לדוגמא) כדי להביא לאותו אפקט ברצועת עזה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |