|
באחד הקרבות במלחמת השחרור נדמה לי בלטרון שרר מזג אוויר סוער שהשרה אווירה מאד לא נוחה אצל הלוחמים. בני מהרשק "הפוליטרוק" של הפלמח עודד את הלוחמים במלים: "הגשם יורד גם על האויב". אם ננתח מה שמתרחש היום נראה שאמנם הארץ כולה כמעט תחת איום טילים אבל עקב מטריית כיפת ברזל החיים בגוש דן וברוב חלקי הארץ מתנהלים פחות או יותר בסדר, וראינו זאת בתמונות בטלוויזיה מתל אביב אמש כשהרחובות היו מלאים גם אחר האיום של החמס. בעזה זה לא כך. ראית את הראיון עם העיתונאי העזתי שבו הוא מתאר מצב קשה וכמעט בוכה. אני חושב שבמצב הזה צריך סבלנות. אני פשוט לא קונה את הפרשנות לפיה אין לתושבים שום יכולת ללחוץ על החמס להפסיק את המצב הזה וממילא מצבם לא טוב ואין להם מה להפסיד. ואתה רואה את זה כבר היום כשמתחילים לפנות אלינו מהעולם בתכניות של הפסקת אש. פניות כאלה תמיד מתרחשות כשלאויב קשה ולא כשלנו קשה. לכן החמס יוכל לדרוש הרבה, אבל לבסוף, אם ננהג בסבלנות, יסתפק בהפסקת הלחץ על עזה. ראה מה קרה בסוריה ואיך אסד בתמיכת האיראנים הסכים להוציא את כל הנשק הכימי מארצו. זה לא חלום באספמיה. זה יכול להתרחש.
|
|