|
||||
|
||||
זו היתה תגובת מראה (קצרה) לדידי ולנבואת החורבן שלו ולתיאור המצב המרגש שלו, רק תזכורת עבורו לפער בין המצב שלנו לשלהם. הציבור בעזה שסובל מ-40% אבטלה ומתנאי קיום מהקשים בעולם, הוא ציבור שבוי שלא רואה עתיד ועל כן יש בי חמלה עבורם. יתרה מזאת, גם התלונה על הפסקת פעולת "הקש בגג", לאחר שצה"ל טוען שהמדיניות שלו היא ניסיון לפגוע בכמה שפחות חפים מפשע, היא טרוניית החלש. ההשוואה להתקפות הגרמנים במלחמת העולם השנייה שגויה לחלוטין בהתחשב ביחסי הכוחות אז והיום. נדמה שאיננו מפנימים זאת. אולי כעת באמת קשה לחשוב על כך אבל נראה לי שזו כן האחריות שלנו, עם כל הקושי, לזכור זאת. אתה כנראה תחלוק על כך. |
|
||||
|
||||
האחריות שלי, בראש ובראשונה, היא לילדים שלי. גם במקום השני, גם בשלישי. בהחלט יש בי הרבה חמלה וצער עליהם. שלא תבין לא נכון. אבל זה לא לא רלוונטי בעיני כרגע. למעשה, אם אני כבר חושב על זה, כל הנחת העבודה של החמאס ודומיו - שהיא בהחלט נכונה - היא ששיקול החמלה הוא שיקול מרכזי בטקטיקה הישראלית. על זה בנויה כל האסטרטגיה שלו - כולל מיקומי הרקטות. אבל למה שתהיה לי בעיה עם יחסי הכוחות? היית מעדיף שזה יהיה שווה או הפוך? המצפון שלך היה שקט יותר? אתה מכיר איזהשהוא תחום בחיים בו יחסי הכוחות שווים? כל אדם וכל חברה עסקית עושים הכל כדי למקסם את הכוח שלהם ביחס למתחרה שלו האתה מתחרה על מקום העבודה שלך, החברה שאתה עובד בה מתחרה על נתח השוק ועל הלקוחות. כל העולם בנוי על חוסר השיוויון הזה. אז על אחת כמה וכמה כשזה נוגע לעניין הישרדותי. וכמובן שההשוואה לגרמנים לא נכונה. תמיד אפשר למצוא הבדל. אין בחיים סיטואציה שזהה תמיד, בדיוק, לאחרת. אבל הפרנציפ הוא אותו דבר. בעיני לפחות. שבת שלום, שיהיה שקט, ושייגמר כבר... |
|
||||
|
||||
לחלוטין מקובל עלי סדר תחושת האחריות שלך, גם אין לי בעיה עם יחסי הכוחות. טענתי היא שיחסי הכוחות הללו בצירוף היות האוכלוסיה העזתית ציבור שבוי, מחייבת תחושת אחריות מצידנו. שבת שלום ומבורך. |
|
||||
|
||||
בשביל השעשוע, הלכתי לראות את ההגדרה המילונית של ״שבוי״. שתי אופציות לבחירתך: 1. אסור ומוחזק בכפיה; 2. חסר ברירה. לדעתי לפחות, ״הציבור״ ברצועה לא עונה לאף אחת מהגדרות אלו אם אתה מתייחס לישראל כאל מי ששובה אותו לכאורה. אם כבר, יותר אפשרי שהוא מעין שבוי בידי החמאס. אס כן, יש לנו אחריות הומניטרית, שנובעת בעיקר מההיסטוריה שלנו וממה שנותר מהמוסריות, שבהעדר תאור טוב יותר, השתרשה במשך מאות שנים בהם אנחנו היינו בצד שחוטף. ואני חושב שישראל עושה כמיטב יכולתה, והרבה מעבר לכל סטדנדט ערטילאי שהוא, כדי למזער את הפגיעה. אבל בסוף, אתה צריך להגן על אזרחיך קודם. מזכיר את הבדיחה הישנה מאד אך רלוונטית לטעמי על הההוא שנפל לבור. עוברים מכבי אש, שואלים אם הוא צריך עזרה, והוא אומר שאלוהים כבר יעזור לו. עוברים מהמשטרה, חברים, צבא - ולכולם הוא אומר שאלוהים יעזור לו. בסוף, כשהוא מת, הוא שואל את אלוהים - אבל התפללתי כל כך הרבה שתעזור לי ולא עשית כלום. ואלוהים אומר לו- מה עתה רוצה, שלחתי לך מכבי אש, צבא וכו׳ ובכלום לא נעזרת. רוצה לומר, הם למודי ניסיון מסבבים קודמים, יודעים הרי שיש מנהרות, עמדות פיקוד, מחסני תחמושת צמוד או בתוך הבתים שלהם, צהל מבצע נוהל הקש בגג, וראיתי סרטונים בהם הוא יורה מעין טיל קטן, של עשן, על בית המטרה, ונותן עוד דקה עד השיגור שהורס. אז עם כל זה לבוא ולומר שבסוף אנחנו אחראים? לכן אני בהחלט מצטער אם טיל כזה הורג ילדים. אין בי שום שמחה על כך. אבל המצפון גם לא מייסר אותי שתמשיך להיות שבת שקטה, במיוחד במרכז, לשם אנחנו לוקחים את הילדים לקצת איוורור. |
|
||||
|
||||
התכוונתי לשבוי בעיקר ע''י החמאס אך גם על ידנו. הם מתארים את עצמם כחיים בכלא גדול. ''או שנמות מרעב או מטיל ישראלי, לפחות המוות מהטיל מהיר יותר...''. המציאות בה הם חיים כעם כבוש על ידנו במשך עשרות שנים, היא לא המיטב שיכולנו לעשות כדי למזער את הפגיעה בהם כולל ההתנהלות שלנו ככובשים, היא ממש לא משהו להתגאות בו. (הפוסטים של עידן לנדו ואחרים פוקחים עיניים ומשכילים לגבי התנהלותנו שם. הוא כותב ומפרט על הרבה אירועים ומצבים שכלל לא מגיעים לכדי פרסום בתקשורת הישראלית ותמונת הוויתנו ככובש, מתבררת על האטימות שבה). כמובן שגם להנהגה שלהם יש אחריות לא מבוטלת למצבם, אין בכך בכדי למזער את החלק הנכבד שלנו. שתהיה שבת שקטה ושתהנו ותתאווררו. |
|
||||
|
||||
לא מתאווררים. הבן הגדול שלי לחוץ מכל עניין היציאה מהבית והנסיעה ברכב. מעדיף להישאר. אז כולנו נשארים איתו |
|
||||
|
||||
צר לי לשמוע. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |