בתשובה לאמ, 03/07/14 3:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ואם ה"רעש" של אל ניניו הופך לחלק שגרתי? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואם "אי העלייה" נובעת מהתגברות תנאי הקיצון: יותר חם בקיץ ויותר קר בחורף ויש קיזוז הדדי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תנאי קיצון זה מונח שהמציאו האלארמיסטים. תנאי קיצון הם בדרך כלל אירועים אנקדטואלים שאי אפשר לעקוב אחריהם (בגלל הגיוון הגדול של אירועים שניתן לסווג כאירוע קיצון). בגלל הגיוון הגדול של אירועי קיצון אפשריים — תמיד ימצאו היווצרות תנאי קיצון בתחום כזה או אחר, ואז ניטפלים דווקא אליהם וצועקים זאב זאב. באופן קונקרטי לגבי טמפרטורות שהזכרת. אין שום הוכחה משמעותית שהקיץ בעולם נעשה יותר חם והחורף נעשה יותר קר, זה עשוי לקרות באופן אנקדוטלי אבל אין תופעה גלובלית שניתנת למדידה אמינה. בהקשר לפיסקה האחרונה. נניח לדוגמא שיש קיצוניות טמפרטורות בסין המערבית בעשר השנים האחרונות ויש קיצוניות טמפרטורה בסיביר הדרומית ב 15 השנים האחרונות , אז מה ? בשאר האיזורים בעולם יכולים להיות באותו זמן פחות אירועי קיצון של טמפרטורות עונתיות ב- 10 השנים האחרונות או בעשרים השנים האחרונות . הסיכום של אירועי קיצון בטמפרטורות בעולם — הוא סיכום מעורפל וחסר משמעות. הדברים המעטים שניתן למדוד בוודאות (פחות או יותר) הם טמפרטורה ממוצעת (במיקומים שונים), ריכוזי גזים אטמוספריים ואבק מסוגים שונים, גובה פני הים, גידול מסת הקרחונים. בכל אילו אין סימנים מובהקים של האצת התחממות גלובלית. מה המצב לגבי הנתונים המדידים שהוזכרו בפיסקה האחרונה ? יש התחממות גלובלית מתונה במשך 120 שנה האחרונות. אין _האצה_ של ההתחממות הגלובלית (זו הייתה האיום המרכזי שהפחיד אותנו). עליית פני הים מתונה מאוד ולא יוצרת סיכון. אין שינוי ניכר במסה של הקרחונים הגדולים. (הצטמקות מעטה הקרח הימי בארקטיקה , בימי הקיץ בלבד, אינה שינוי משמעותי במסת הקרחונים הגדולה). סך הכל, אין שום סכנה מיידית. אם יש סכנה היא בטווח של עשרות שנים מהיום, אחר זה צריך לעקוב אבל לא צריך לעשות בינתיים שום פעולות דרסטיות עד התבהרות המצב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אי אפשר למדוד? אתה ממציא מחדש את מקצוע הסטטיסטיקה. אתה יכול -לא עשיתי את זה רק העליתי שאלה-להשוות גרפים של טמפרטורות יומיות. יכול להיות אותו הממוצע אך לראות תנודתיות גדולה יותר. גם בטמפרטורות וגם בכמות המשקעים. אני יכול לומר לך שגלי חום כמו שיש היום באירופה, לא היו כשהייתי ילד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מומחה למדידות אבל תחושת הבטן שלי היא שמספר _ההשוואות_ של התוצאות במדידה יהיה גדול פי כמה וכמה. נניח ידרשו לעשות פי עשר השוואות, בין טמפרטורות מקצוות שונים, ביחס למספר השוואות של טמפרטורות כל אחת כשלעצמה (דהיינו טמפרטורה שלא מושווית לטמפרטורה אחרת ). בלשון סיבוכיות אלגוריתמית: ההערכה הגסה שלי היא שמספר ההשוואות במדידת טמפרטורות "כל אחת כשלעצמה" היא בסדר גודל "לינארי" — בעוד השוואת זוגות של טמפרטורות "זו בהשוואה לזו" מחייבת מספר השוואות בסדר גודל "ריבועי"; זו הגדלת סיבוכיות עצומה. בכל מקרה, לא שמעתי על מדידות שיטתיות שבהן מודדים שינויי הקצנה ("שיטתית" כאן כוונתה "בכל העולם, לא במספר מקומות מצומצם מאד). ממיעוט המדידות הללו , משתמע לכאורה שהמדידות ההשוואתיות של "הקצנת טמפרטורות" הן מדידות מסובכות מאוד (מבחינה כמותית , ואולי מעוד בחינות) , לכן קשה להסיק מההשווואות הללו משהו משמעותי. עוד הערה לגבי הקושי בהשוואות מסוג זה, הערה מסוג קצת אחר. ההערה פשטנית אבל מסבירה את הבעייתיות. נניח שמודדים הפרשי טמפרטורות בשלושה מקומות: x ,y ,z. מגלים שבמקום x הפרשי הטמפרטורות עלו ב 20 אחוז, מגלים שבמקום y הפרשי הטמפרטורות ירדו ב 25 אחוז, מגלים גם שבמקום z הפרשי הטמפרטורות עלו ב 15 אחוז. מה בדיוק אפשר להסיק משלושת ההשוואות הללו, האם הבדלי הטמפרטורות עלו, או שמא ההפרשים ירדו ; קשה לי לראות מה אפשר להסיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האל ניניו אינו שגרתי, הוא פורץ בלי התראה מוקדמת ברורה ומרווחים בין אירועי אל ניניו גמישים (תדירות סטטיסטית של אל ניניו ,נאמר, היא אחת לשמונה שנים אבל המירווח יהיה לפעמים 5 שנים ולפעמים 12 שנה). יש למשל השערה שהשנה יפרוץ אל ניניו לאחר הקיץ (נאמר בספטמבר 2014), אבל למרות שמדובר בתקופה קרובה קשה לדעת בוודאות שאמנם האל ניניו יפרוץ בספטמבר או בכלל יפרוץ השנה. בשנת אל ניניו יש עלייה גלובלית בטמפרטורה שוות ערך לעליה הגלובלית הממוצעת בטמפרטורה במשך 25 עד 50 שנה, לכן הוא מהווה רעש שמשבש מאוד את המעקב אחר התחממות הגלובלית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |