בתשובה להפונז, 08/06/14 22:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
היום גם דוברים שמרנים מובהקים נוטים למקם את בוש, בוודאי את הכהונה השניה שלו, כאחת הכהונות הכושלות בהיסטוריה האמריקאית. שילוב של שתי מלחמות מטופשות (אחת מהן גובלת בפלילי) ויקרות, אסון כלכלי שדרדר את העולם כולו למשבר ממנו עוד לא יצאנו ןזניחה מוחלטת של העקרונות והערכים שעמדו בבסיסה של המדיניות האמריקאית במאות השנים שקדמו לו, גורם לי לשאול איך אפשר לפקפק בזה בלי למצמץ. שים לב שאפילו הממסד הרפובליקאי (ועל אחת כמה וכמה המצביעים הרפובליקאים) מנסה להתנער מהכשלון. לגבי אובאמה, נחכה ונראה. להבדיל מאחרים אני לא נביא ולא בן נביא, אבל כשהכשלון של קודמו עדיין מהדהד באמריקה ובעולם, אני לא מבין איך אפשר לדבר על הכשלון העתידי של ממשיכו כדוגמא (מבלי להיות דוגמטי). אם וכשהוא יהדהד אז התגובה שלך תשמע הגיונית, כרגע היא נשמעת כמו חנופה מיותרת (עם כי יעילה) למגיב מסויים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם בוש (ג׳ונייר) היה יכול להיות נשיא מצוין (במובן הישראלי) - אדם לבבי שפיתח קשרים אישיים עם מנהיגי העולם והיה אהוד גם על ה״עמך״ האמריקאי. אם התפקיד שלו באסון קתרינה (למשל) היה להסתובב ולחבק את האומללים שאיבדו את ביתם במקום להיות אחראי לטיפול אופרטיבי באסון, הוא היה יכול להיות מוצלח בהרבה. אולי זה אומר משהו על איך האמריקאים בוחרים נשיא. שאלה: למה אתה מתכוון ב- ״זניחה מוחלטת של העקרונות והערכים שעמדו בבסיסה של המדיניות האמריקאית במאות השנים שקדמו לו״? המדיניות האמריקאית השתנתה באופן דרסטי במאות (ואפילו מאה) השנים האחרונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב ששניהם (בוש ואובאמה) היו יכולים להיות נשיאים טובים במשטר פרלמנטרי (כמו זה שיש בישראל, גרמניה או אירלנד). למיטב הבנתי, התפקידה העיקרי של נשיא או מלך במשטר כזה הוא להיות ניגוד ממלכתי לפוליטיקה היומיומית ה''מלוכלכת'' והמקטבת של הפרלמנט-ממשלה. גם בוש וגם אובאמה הם דמויות מאד מקטבות ומאד לא ממלכתיות, שמעוררות הרבה יצרים בקרב האוכלוסיה. קשה למצוא בפוליטיקה האמריקאית הכל כך מקוטבת דמות ממלכתית, אולי מישהו כמו ליברמן (ג'ו, לא אביגדור) או מקיין... אני חושב שזה נובע מצורת המשטר הנשיאותית והמבנה הפוליטי הדו-מפלגתי שמונע מאנשים ממלכתיים להגיע לקמת הבמה. היו כמה ערכים ועקרונות שעמדו בבסיס של אותה מדיניות (שאמנם השתנתה באופן דרסטי), ערכים ועקרונות שהוגדרו בהכרזת העצמאות ובחוקה ונשמרו (מלבד כל מיני חריגים כמו כושים, אינדיאנים, נשים או יפנים) לאורך מרבית שנות קיומה, ושלטון בוש לקח את הערכים והעקרונות האלה ועשה מהם מטוס מנייר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רוצה להשוות את אובמה לבוש. בקשר למשבר, מי שניהל את היציאה מהמשבר זה אובמה2, ולא בוש, ולדעתי הצורה שבה הוא ניהל את זה מזיקה (ותזיק) עוד יותר מהמשבר עצמו. מדיניות החוץ הכושלת של אובמה מהדהדת כבר היום. העולם נראה לך היום יותר יציב מאשר לפני שבע שנים? המזרח התיכון? רוסיה וסביבותיה? ואגב, במה מדיניות בוש זנחה בצורה מוחלטת את העקרונות והערכים שעמדו בבסיסה של המדיניות האמריקאית במאות השנים שקדמו לו? 2 אי אפשר כמובן שלא להטיל על הנשיא (בוש) ולו אחריות מיניסטריאלית למשבר הסאב-פריים. לעומת זה על הנשיא שניהל את היציאה מהמשבר, כולל תגמול (במקום הענישה) של מי שהיו אחראים ישירים למשבר3 - מנהלי הקרנות והבנקים שיצרו במו ידיהם את משבר הסב-פריים - ניתן להטיל אחריות ישירה ומיידית, לא מינסטריאלית ולא בטיח. ומה שיגרום למאות מיליוני אמריקים לשלם עשרות שנים על המשבר הזה זה הטיפול הקלוקל, לא המשבר עצמו. 3 מה שכמובן רק יביא למשבר הבא, מאותן סיבות בדיוק של המשבר הקודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי על מה אתה מדבר. משבר הסאב פריים התחיל ב-2007, אובאמה הושבע לנשיאות כמה שבועות אחר כך. הנשיא שהיה אחראי, למשבר הוא ללא ספק בוש. לא ברור לי למה אתה קורה "אחריות מיניסטריאלית" הוא הרי נשיא, ויש לו אחריות ישירה ומלאה להוצאות ממשלה מנופחות שהממשלה שלו מוציאה, יש לו אחריות מלאה לשתי מלחמות יקרות בטירוף שהוא הוציא את הצבא שלו, יש לו אחריות מלאה לכשלון הרגולטורי עליו הוא פיקח. גם הנשיא שכשל ביציאה מהמשבר הוא, ללא ספק, בוש. הנשיא שנתן תגמול לבנקים ולקרנות הוא, שוב, בוש. אגב, בזמן קבלת החוק הזה היו לאובאמה, אז מועמד לנשיאות (ולא נשיא), טען אז שהחוק עלול לגרום למשבר הבא. זיכרון קצר הוא לא תחליף לנימוק. אתה טוען שאין קשר בין המצב היום ברוסיה ובמזרח התיכון לשלטון בוש?! זה שבוש רוקן את האוצר האמריקאי, שלח את אמריקה לשתי מלחמות חסרות טעם ויקרות, העלה את פוטין לדרגה של מנהיג מעצמה, ערער את היחסים בין ארה"ב לאיחוד האירופי, כל זה לא השפיע על העולם?! העולם היום באמת לא יציב, וצריך ממש להתאמץ בעצימת עיניים למרחקים בשביל לא לראות את ההשפעה הישירה והברורה של ממשל בוש על העולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"משבר הסאב פריים התחיל ב-2007, אובאמה הושבע לנשיאות" כשנתיים "אחר כך" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התנפצות המשבר היתה בספטמבר 2008 (נהוג לסמן את קריסת ליהמן בראדרס כתאריך עוגן), וארבעה חודשים אחר כך אובמה כבר היה נשיא. מה שאומר שבכמעט שש השנים מאז הקריסה, רוב-רובו של הזמן, ורוב רובו של הטיפול במשבר - וביציאה ממנו - היה תחת אחריותו הישירה, ולא תחת אחריותו של אף אחד אחר. מה שאומר שכבר יותר ממחצית עשור אנחנו קוצרים את פירות המדיניות שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשבר החל בקיץ 2007.הזרמת הכספים המסיבית stimulus היתה ב 2008 ותחילת 2009 (קונגרס רפובליקני, אובמה נשיא כשבועיים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי וויכוח איתך, המשבר התחיל כמו שאתה אומר, אבל הקריסה הגדולה היתה בספטמבר 2008, והטיפול הרציני במשבר (או באיך יוצאים ממנו) התחיל אז, כמו שאמרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת לא נעים להודות, אבל התוכנית הממשלתית שהובילה למשבר התחילה בתקופתו של קלינטון (והתנפחה למימדים לא סבירים בתקופתו של בוש). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |