|
אני אכן חושב שהתגובה שלי היתה רלבנטית שלמה שהגבתי אליו, אבל לשאלתך:
אכן קראתי את הכתבה, ועם ההסתייגויות שיש לי מההצגה הקצת חד צדדית של אורי משגב, אני לא חושב שהספר כמו שתואר (לא קראתי את כולו, רק את הציטטות המובאות) הוא בחירה טובה לקורס קצינים. בזמני דומני שחילקו את מכתבי יוני (נתניהו), שאם זכרוני אינו מטעני היה ספוג בהרבה יותר לבטים אישיים ודומני שהציג תמונה יותר מורכבת ורב צדדית.
עם כל זה, נראה לי שהחלה של טהרנות מוסרית מהספה החמה והנעימה של משגב, ארז וכולנו בעצם, על אופן הלחימה להישרדות של המדינה הצעירה לפני שישים שנה, בתנאים מאד מאד שונים, היא קצת תרגיל תיאורטי נעים ומזכך מצפון (של יושבי הספה), אבל הוא חסר ראייה יותר מעמיקה ומגוונת של ההקשר ההיסטורי-גיאוגרפי-פוליטי של אותם מאורעות.
אני רוצה לראות את כל גיבורי הספה והמוסר נמצאים מאחורי קווי האויב בלילה חשוך, וצריכים להחליט מה לעשות עם שבוי שמתחיל לצווח בקולי קולות ולחשוף אותם לסכנת מוות, ולהחליט אז מה עושים. אני בכלל לא בטוח שהם היו מתנהגים שונה מאותו הר-ציון שמעליו הם מתנשאים בקלות שכזו.
|
|