|
||||
|
||||
דווח שהמפגעת היא ילדה כבת 16 . רק מעט מבוגרת מבת הזקונים שלי. מישהו כאן כעס פעם על כך שהועלתה אפשרות שהפלשתינים לא מהססים להרוג את ילדיהם לטובת "המאבק" ? |
|
||||
|
||||
דוב, אני הייתי זה שכעס על כך שהמנהיגות הפלסטינית שולחת ילדים למות בסיטונות כדי לקדם את מטרותיה. זה היה בתגובתי מ-16.1.01 וקראתי לתופעה "מסע סהר של ילדים", על משקל "מסע צלב של ילדים"; אותו מסע צלב ימי-ביניימי (1212 לספירה) שבו פותו בצרפת כ-50,000 ילדים לצאת לכבוש את ירושליים. אך איש מהם לא הגיע לירושליים ומעטים חזרו לבתיהם - מקצתם נרצחו ורובם נמכרו לעבדות. ראה נקודה ג. בתגובתי זו: תגובה 14472 עוד ציינתי בתגובה ישנה זו שכל מאמצי השלום של ממשלת ברק יעלו בתוהו, ושתנאי מוקדם לכל צורה של שלום הוא חיסול "הקוזה נוסטרה הפלסטינית" כפי שכיניתי את ההנהגה הפלסטינית. היום סוף סוף הכריזו על המאפיונר הראשי כאויב. יש להלחם ברוצחי הילדים הללו מלחמת חורמה. |
|
||||
|
||||
אני, כמובן לא התכוונתי אליך, אלא אל כמה אחרים שכעסו על כך שמעיזים להשמיץ כך את הפלשתינים. |
|
||||
|
||||
סוף דבריך הביעו איזו אופטימיות, כאילו התחלנו להילחם ברצינות ברשות הפלשתינים וראשה, ומעתה ייעשו הדברים כמו שצריך. לצערי, כרגע, לאחר שעבר עוד לילה, איני יכול להיות שותף לאופטימיות הזאת. ההרגשה שלי היא שזה אולי הרגע הכי עצוב במלחמה הזאת. זה מזכיר לי את מתקפת האוגדה של ברן במלחמת יום הכיפורים שנחשבה בתחילתה לתחילת המפנה, והסתיימה בכשלון צורב. בעצם מה שעשינו הוא חזרה על שיטה קודמת בתוספת התקדמות של עוד כמה מטרים לערפאת. הדבר הזה חסר חשיבות, ומראה על קפאון מחשבתי, ואובדן הרצון והיכולת לצאת מהמצר. מועצת הביטחון כבר מתכנסת. שוב מדברים על הפסקת אש. אנו לא פועלים אלא מתבוננים ומצפים לראות מה קורה בעולם, והאויב על מתאבדיו שאולי נבהל לרגע ממשיך לתכנן את המשך הטבח. |
|
||||
|
||||
כי כשלון המתקפה נבע מהפקרתו ע''י ראש הממשלה הנוכחי. |
|
||||
|
||||
Wrong.
The failure of the 8th October counter-offensive was not a result of Arik Sharon having "left Bren in the lurch". Actually, Sharon's 143rd Division, the best and largest reserve formation of Southern Command, was forced by an operationally imbecile offensive plan to rush southwards to a different sector, and it was fully expected that Bren's 162nd Division would carry the offensive on its own sector to a victorious conclusion. Sharon's support for Bren was not envisioned in the origianl offensive plan. Bren failed to exercise proper control over his division and managed only two isolated and badly co-ordinated offensive in battalion strength. Only then was Sharon's 143rd Division hurriedly rushed from the southern sector to save the situation, but failed to intervene because of command and control failures of Southern Command. This division spent the entire day of 8 October rushing about from North to South and back and doing nothing except for wasting fuel. It is in this context that nerves became raw and some minor co-ordination problems between 162nd and 143rd divisions on the local level became inflated into major rows between Sharon and Adan, with Gonen (Gorodish) and later Bar-Lev adding fuel to the fire. But these problems - basically the co-ordination of the deployment of one tank battalion at most - had utterly no bearing on the terrible operational and tactical failure of 162nd Division on the earlier part of the day. Without endorsing Sharon's command style, much less his political acts and his failures as a strategist: In the Yom Kippur War he was, on balance, more right then wrong, certainly in the sad affair of the 8th October failure. |
|
||||
|
||||
לא. הזכרתי את האירוע ההוא רק כדוגמה לאופוריה שהפכה למפח נפש, ולא התכוונתי כלל לגירסה של ברן במלחמת הגנראלים של מלחמת יום כיפור. אבל מענין שאתה כותב ''שאתה''. יש במילה הזאת האות א' וזו האות הראשונה במילה ''איוולת'', שקושרת אותנו ישירות לאיוולת של הסכמי אוסלו שהפילו אותנו לבור הנוכחי. |
|
||||
|
||||
כן, זה היה העורך הראשי, בתגובתך אליך: תגובה 12812 |
|
||||
|
||||
דב, לשם ההגינות, הפעם נשמע שהאב והאחים מזועזעים מהמעשה ולא מסכימים איתו- |
|
||||
|
||||
כדי לקרוא את הקישורית אני צריך להירשם שם או משהו, וזה גם באנגלית אז ויתרתי, ולא קראתי. מכל מקום אני ראיתי בטלויזיה לפני זמן קצר (הרבה אחרי שכתבתי את תגובתי), את האם מניפה את אצבעותיה בצורת וי, (אבל באמת תוך כדי בכי). אבל גם אם המשפחה עצמה לא מסכימה, זה לא משנה את מה שאני כתבתי. אני גם מניח שברוב המקרים המשפחה אינה מסכימה, ועשתה את הצגת השמחה בעקבות לחצים. אני מניח שאותו האב של הילד מוחמד דורה שככל הנראה הקריב את בנו, עשה זאת בגלל לחצים כבדים (שבירת רגליו הייתה כנראה רק הקדמה למה שנכון לו אם לא יעשה זאת). כשכתבתי ''הפלשתינים'' התכוונתי לשולחי הילדים והילדים לא בהכרח ילדיהם הביולוגיים. |
|
||||
|
||||
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |