בתשובה למאיה, 19/05/14 16:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"צקצוקי שפתיים ריקים ולחלוטין לא לרצון כן לשלום ואפילו כהות לב ושכל לגבי המצב כיום" ספירת מלאי: איני באמת חפצה בשלום, לבי כהה (?) ושכלי קהה (כנראה לזה התכוונת) לגבי המצב כיום. תודה על כל המחמאות. כהות = ההפך מבהירות. קהות = ההפך מחדות. ד"ש מאבשלום קור. וסתם שתדעי: כשאת מדברת על הבדלי הגישות שלנו - אני מקשיבה. כשאת אומרת שדעתך היא שהפלשתינים יצטרכו לוותר וכו' - אני מקשיבה. אבל ברגע שאת יורדת לרמות האלו, של להטיח במי שחושב אחרת ממך שעמדתו אינה כנה, שלבו אינו טוב ושהוא גם נטול שכל, או בואי נקרא לזה בקיצור - הוא אפס, אז כאן - לפחות מבחינתי - נגמר הדיון. אסטה לה ויסטה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטערת שנפגעת, זו אכן דעתי ולכן אמרתי שיש תהום ביננו. כהות שכל, עמימות ואי בהירות, גם קיימת, מצטרפת לד''ש לאבשלום. אני מסכימה איתך שלא ייתכן דיון ביננו אבל מסיבה שונה, כפי שתיארתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק להבהיר: אני חושבת שאת כנה באמונתך שאת רוצה שלום, אממה? כש"הרצון לשלום" מתבטא באי נכונות מינימלית להתפשר, גם אם פשרה זו מכאיבה לנו, הוא נשאר נבוב וזוכה ביושר למרכאות שהיצמדתי לו. אין כאן השגה על יושרך אלא השגה על יושרה של עמדתך. ושוב, אני מצטערת שדעתי פוגעת בך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |