בתשובה לשם(חובה)המקורי, 12/05/14 4:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם לשפוט לפי ספרות פופולארית1, החלק של "איזה זבלים אתם, בחיים לא ראיתי אשפה כזו, אלוהים אדירים מה מביאים לנו ומצפים שנהפוך לנחתים", קיים גם בצבא מקצועי-התנדבותי. כולל השפלות2 ודיסטנס. כנ"ל לגבי סרטים אמריקאים3. והיינלין טוען שככל הנראה, ככה גם הגיבו סמ"חים רומאים למגוייסים טריים. 1 היינלין, ליאון יוריס - ששירתו שניהם במארינס. 2 טרטור עם דלי על הראש דרך אוהלים, חבלים, תיל, קירות ומה לא. אילוץ חייל שקרא לרובה שלו "כלי" (במקור - gun במקום rifle) להסתובב בכל הבסיס כשהוא אוחז את כבודו ביד אחת ואת רובהו ביד אחרת, ולדקלם This is my rifle and this is my gun, this is for fighting and this is for fun" בפנים כל מחלקת טירונים. 3 הריטואל של לנקות את השירותים במברשת שיניים לא פוסח על המארינס. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שלא לדבר על סמ"חים ספרטנים. אבל יש לי באמת קונפליקט עם העניין הזה. מצד אחד, לאדם הרגיל (==אזרח) יהיה קשה מאד לקבל על עצמו ציות מהיר וגורף לפקודות, משימות ואימונים הנדרשים מחייל, וודאי חייל קרבי. כל ההתניות הפסיכולוגיות, הסוציולוגיות והתרבותיות שהוא מגיע מהן1 מתנגדות לכל צורת ההתנהגות הזו. לכן סביר שיש צורך באימון פסיכולוגי-תודעתי (מעבר לפיזי כמובן) שיאפשר לו כן להיות חלק מתפקד ממערכת יותר ממושמעת וקשיחה מאשר קבוצת הסטאנגה של החבר'ה מהשכונה. מצד שני, אין לי ספק שהאופן האגרסיבי של החדרת ההתניות האלה לחיילים - שמנסיוני במציאות הוא לא פחות גרוע מהסרטים שתיארת - יוצר נזקים ועומסים בהחלט לא מבוטלים. לא ברור לי איפה ואיך אפשר לשים את דרך האמצע, שמצד אחד אפקטיבית בהפיכת האזרח לחייל, ומצד שני עדיין שומרת על כללים בסיסיים של התנהגות אנושית לא מזיקה לטווח קצר, וגם לטווח ארוך. די ברור לי שלמידה היא אפקטיבית פחות כשהמורים והחיילים הם סחבקים שלך. 1 ולמה ללכת רחוק, לפחות לפי הסיפורים שאני שומע2, מחצית מהילדים היום לא יכולים לשבת על הישבן בשקט במשך שיעור שלם, שלא לומר לעשות שיעורים כנדרש, בלי תוספים כימיים כאלה ואחרים. 2 ומזדעזע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע אם נתקלת ברשימה של עמוס הראל או בספר שהיא היתה פרומו לו, על הטירונות של היום, שהיא הרבה יותר עדינה ו"פסיכולוגית" ממה שהיתה לפני עשר ועשרים שנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתקלתי, אבל לא זכרתי מזה הרבה. הכתבה מסתיימת בטון די אמביוולנטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי. הצבא האמריקאי וכל עשרות הגופים שחיים איתו בסימביוזה, הוא מורכב מאד. יש בו סביבות שהן כמעט כמו שתיארתי1 וסביבות שהן כמו הנחתים והמקבילות הישראליות שלהם. בהיותו אמריקאי, מידת השימוש בדיסטאנס, עלבונות, עונשים פיזיים ואחרים, מוכתבת כיום על ידי מחלק(ו)ת מדעי ההתנהגות ולמיטב ידיעתי הפרמטרים העיקריים שהם משתמשים בהם קשורים לכישורים לעומת אימון. במקרה של הנחתים - ההנחה (כמו בטירונות של היחידות המיוחדות בישראל ופחות מכך בטירונות רובאי 05) היא שכל מי שעובר בהצלחה את הבוט קאמפ יכול לשמש כנחת - כלומר אם ביום מן הימים שימפנזה או רובוט יצליחו לעשות זאת, הם ישמשו כתחליפי נחתים מושלמים. הקורס עצמו הוא למעשה בראש ובראשונה מנגנון איתור והאימונים בו הם בעלי חשיבות משנית. הדיסטאנס שם תפקידו מעבר ליצירת משמעת הוא ליצור מצב של לחץ פסיכולוגי שבמהלך 13 שבועות צפוי להציף לפני השטח את כל השבירים למיניהם. לעומת זאת בתפיקידים אחרים בהם נדרשות יצירתיות, השכלה ועצמאות יחסית, מאתרים מלכתחילה מועמדים מתאימים ואז מכשירים אותם מתוך מטרה להפוך אותם לאנשי מקצוע טובים. 1 כמעט, כי מגיעים גם שם למצבים מצחיקים כמו פלוגה של קורסיסטים מהצבא שמסופחים לסוכנות ממשלתית אזרחית כזו או אחרת ומסתובבים בה במסדרון בשלשות עם המדים האמריקאיים המצחיקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במארינס זהו הרציונל- לפחות היה. כדי להוציא חייל טוב צריך לשבור את רוחו ולבנות אותה מחדש. במילים אחרות-מילים שלי: צריך לפרק את המסגרות המוסריות שלו וכך להפוך אותו לרוצח בשרות המדינה על פי פקודה. אצלנו אין הגדרות ברורות כאלה. אולי יש הגדרות סמויות כאלה כלפי הערבים. לזה התכוון רבין כשאמר בשיחה סגורה שאי אפשר לנהל מלחמות כל כך הרבה שנים. גנרל אמריקאי התבטא בגילוי לב על הקשיים לשלוט בעיראק: " המקצוע שלי בו אני מצטיין הוא להרוג . אתם נותנים לי תפקיד לשקם מדינה הרוסה?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא שמע על דאגלס מק ארתור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מק ארתור היה חריג. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |