|
||||
|
||||
אבל כתוב שם גם (הדגש שלי): "לכאורה, המוסדות האלה מדגימים כיצד ניתן לממש כלכלת שוק ובה בעת לקדם משפחות עניות. למעשה, חלק מהפרויקטים בתחום רשמו בשנים האחרונות הפסדים כבדים, בין השאר מפני שלווים רבים לא כיסו את חובם. המגמה הזאת מעמידה בספק את יכולתו של מודל המיקרו-אשראי לשמור על רווחיות או לכל הפחות על עצמאות. גם ההבטחה למיגור העוני, המגולמת לדברי יונוס במיקרו-אשראי, לא מומשה. עוד ועוד כלכלנים וחוקרים טוענים שהמודל אינו מעודד השקעות לטווח ארוך, אלא מאפשר לכל היותר הקמת עסקים קטנים המצליחים לזמן קצר. את מקומם של אלה תופסים במהרה מתחרים חדשים, שגם הם הקימו עסק זעיר בעזרת הלוואה קטנה. אבל לרוב מדובר בעסק בקנה מידה של דוכן בשוק, לא בחברה יציבה בעלת פוטנציאל התפתחות עתידי." אני מקווה שבטווח הארוך הציטוט שלך ינצח והעולם יהיה טוב יותר. אבל אני עדיין סקפטי, כי לצערי לא נראה (או אני לא מבין איך) שהמודל הזה פותר את שתי הבעיות היסודיות: (1) הסיכון הגבוה - הסיכוי שעסקים קטנים לא יצליחו להחזיר את החוב (במיוחד בעת משבר/מיתון) עדיין גבוה. (2) כסף=כוח - איפה שיש כסף, יש (באופן בלתי נמנע) שליטה בכסף וזה כוח. ולכן יש תחרות (סכום אפס) על כוח. ובמוקדם או במאוחר יש שחיתות. |
|
||||
|
||||
למה חלוקת הרבה הלוואות קטנות להרבה עסקים קטנים מסוכנת יותר ממעט הלוואות גדולות למעט עסקים גדולים? רבותי למדוני שפיזור אמור דווקא להקטין את הסיכון. |
|
||||
|
||||
Lose a little bit on every deal... 1. העלות של due diligence היא לא לינארית בגודל העסק....make it up on volume? 2. לעסקים קטנים בד"כ אין רכוש פיזי או אינטלקטואלי משמעותי (כי עלות רכישתו והשמירה עליו גם הן לא לינאריות בגודל העסק) והבטחונות שלהם נוטים להיות באיכות נמוכה. |
|
||||
|
||||
כי הסיכון קטן עם הגודל והותק. בד"כ אם תלווה 1000 ש"ח ל-5 שנים ל 100 עסקים חדשים של אדם אחד בכל אחד, הסיכוי שתקבל אותם חזרה קטן מאשר אם תתן 100,000 ש"ח לעסק אחד של 100 עובדים, שרץ כבר 10 שנים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |