|
אגיב רק למשפטך האחרון: "הצדקה של ״ביקור״ מעבר לגבולות מדינתך מטעמי ״אהבת מולדת״ היא מאוד הזויה." נראה לי שלקית מאד בהבנת דבריי. לא עסקתי כאן בהצדקה או הרשעה של "ביקורים" מעבר לגבולות מדינתך. דברי אפילו לא היו בבחינת סתירה של מי שהגדירו את המעשים הללו כטיפשות. מה שנתתי כאן הוא את נקודת המבט של אותה חבורה מצומצמת שמתוכה יצאו הטיילים לפטרה. ואין לי אלא לחזור ולהמליץ לך לקרוא את ספרו של מירון בנבנישתי. הוא מטיב לתאר איך לימודי (הגיאוגרפיה של) א"י וחוגי הסיור הפכו למרכיב מרכזי במנגנון החינוך החילוני לאהבת הארץ ולציונות. מנגנון החינוך והאינדוקטרינציה הזה לידתו הרבה לפני קום המדינה ועקבותיו ניכרים גם היום במערכת החינוך ובטיולי החברה להגנת הטבע וכיו"ב. (אגב, הרקע ההיסטורי ל"טרנד" הזה של התגנבויות לירדן ולסוריה בשנות ה-50, קשור לסיפרות ולתיעוד של סיורים מיתולוגיים שערכו חוגי הסיור של אוהבי הארץ לים המלח, לפטרה, לבשן ולדמשק עוד לפני קום המדינה.) במקום זה יש לנו היום טרנד של משתטחים על קברים. רבים יטענו שמדובר במעשי טיפשות של אוילים ועמי ארצות. אם אטען שלמעשים הללו יש רקע דתי ומסורתי, האם גם כאן תמצא אמירה הזוייה?
|
|