|
||||
|
||||
אז זהו שלא, אנחנו לא מסכימים. אבל אני עדיין מתעמקת בספרי הסטוריה. תחביב זוועתי, סוג של מזוכיזם -- אבל מה, לומדים המון. |
|
||||
|
||||
תהרגו אותי, אבל אני לא מאמין שהביטוי ''אז זהו שלא'' התפתח באופן בלתי תלוי בשתי יבשות, או נקלט בביקור. זהו ביטוי חדש, שנה שנתיים אחרונות. בכתיבה הוא לא מופיע בדרך כלל. אנשים מבוגרים נוטים שלא להשתמש בו. מעניין, גם אם מדובר בדינמיקה לשונית גיאוגרפית, וגם אם מדובר בקצה חוט שנפרם מהאלמוניות האינטרנטית של דמות מסקרנת כדינה היקרה. |
|
||||
|
||||
אני חושב שהשקעה כה רבה בדמות אינטרנט (פתיחת חברה!) אינה סבירה. |
|
||||
|
||||
האמת שכבר ביקרתי באתר, לפני כמה חודשים. אבל למה לוותר על האפשרות המעניינת שהוצגה? שתשאר שם. |
|
||||
|
||||
אם היא כל כך מענינת אתכם, תמצאו עוד פרטים מענינים באתר זה: |
|
||||
|
||||
והנה תמונה, עם דריה-רוזמרי: |
|
||||
|
||||
אז זהו, שלא. הביטוי הזה אכן לא מופיע בדרך כלל בכתיבה, חוץ מבמקום אחד. נכון, פורומים באינטרנט. תפסנו אותך, דינה! את קוראת פורומים בעברית באינטרנט! |
|
||||
|
||||
ב-24 במרץ, 2001, יצאתי מישראל בחזרה לביתי, שלא על מנת לשוב. ואכן, יש כאן בשכונתי איילים (אבל יותר Elk מאשר moose, אם נאמין לשלטים שבכבישים). אם תחפש תמצא עלי עוד עמודים עם פרטים לא מעודכנים. באמצע שנות התשעים חייתי עם אדם אחר – לא בנזוגי בהווה. שרידים למערכת יחסים זו נמצאים באינטרנט, בעמודי ביוגרפיה הקשורים לשירים שפרסמתי. אם תחפש *ממש* טוב, תמצא ספרים שכתבתי בראשית שנות העשרים לחיי... גם המידע "על המחברת" בספרים הללו אינו מעודכן - אין לי כלבים, כיום, אלא רק שני חתולים מרניני לב. למעשה, אם תחפש *ממש ממש ממש* טוב תמצא את העץ המשפחתי של בתי, שבנזוגי יצר בעמל רב. רמת העניין שאתה מגלה בי מרמזת שאתה בוודאי תמצא את החקר ההיסטורי הזה מרתק, ממש כמו בנזוגי עצמו. מצד שני, יש איזה אייל-או-שניים שדווקא מכירים אותי, אישית, שאכלו בביתי וביקרו אתי על שפת הים של תל-אביב. הם יכולים להעיד שאיני מנסה לדחוף אותם אל תוך הים. איילים אחרים נתקלו (בעוצמה) בנטייתי לאנטי-אלימות. ובתי גדלה מאוד מאז אותה התמונה – היא בדיוק חגגה יומולדת 4. תינוקות לא נשארים בגודל שבו אנחנו מצליחים להקפיא אותם בסרט צילום. על החתום, דינה אדם אמיתי שזכאי לשינויים בכתובת, בשם וביבשת המגורים. |
|
||||
|
||||
מצאתי, תודה. לא, שום הומינם ושום כלום. אני לא רואה פה שום טיעון שאני מנסה לקדם. זה מפריע לך? הדמות שלך יותר מעניינת משל רוב הקוראים, ויש עליה מידע באינטרנט. מה טוב. מותר לשאול שאלה? על פי שמות המשפחה, נראה ששורשיך הגניאולוגים יהודיים לגמרי. את אינך יהודיה. האם טרחת להתנצר, או שפשוט וויתרת על יהדותך? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
באמת מענין. דינה גרשוביץ, בת סנדרה מאייר, בת ליבי הופמן, בת ביילה שפרינצה (ביילה שפרינצה!) אינה יהודיה? |
|
||||
|
||||
אינה יהודייה כלל. ואתה, מה דתך? (איך אני בוחרת "אתה"? משום החודרנות הזו היא גברית במהותה. אשה היתה שואלת "איך את מגדלת את ילדיך?") |
|
||||
|
||||
"האייל האלמוני" הוא הגברי במהותו (בניגוד נניח ל"אילה האלמונית"). מה דעתך על משפט כמו: "הטמטום הזה הוא נשי במהותו. גבר היה שואל: 'כמה יצאו בית"ר ירושליים?"', ובמה הוא שונה מן המשפט המכליל שלך? |
|
||||
|
||||
לנבור ולהשליך עלי השלכות מהשלכות שונות. למה לך מותר ולי אסור? |
|
||||
|
||||
ובמילים אחרות האלמוני שחיטט בקורותיך הוא איננו האלמוני שתמה על הכללותיך. אבל בכל מקרה, מעניין לשמוע שאת סבורה שעוול מצדיק עוול. |
|
||||
|
||||
אותו איל אלמוני בלבד ולא של כל האלמונים המזדהים בצורה זו. שנית, אני לא רואה בחטטנות עוול אלא פתיחת כללי השיחה והרחבתם, דבר שאפשר לעשות בצורה חד-צדדית או רב-משתתפית. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |