|
||||
|
||||
הקלדתי את הנתונים הידועים לי (גיל, כולסטרול, לחץ דם, היסטוריה משפחתית) במחשבון הסיכונים של ריינולדס. בכל מקרה, אני חושב שקשה מאד להתווכח עם האמירה שהאופנה הנוכחית היא להתמקד בהרכב התזונה למרות שלמיטב ידיעתנו כמות הקלוריות העודפת והמחלות הרבות שהיא אחראית להן ולצידה פעילות גופנית מועטה הן החשובות ביותר (אבל כמובן שלא כיף במיוחד ולא מעניין במיוחד לטפל בבעיות אלו ועדיף לערוך דיונים על המשמעות הרת הגורל של אכילת ביצה בכל יום) |
|
||||
|
||||
בוא נעשה את החישוב ביצה 60 גרם כפול 7 ימים שווה 420 גרם מזון מהחי (אסור מעבר ל-200 גרם לשבוע) תוסיף לזה בשר גבינות וחלב שהוא אוכל ויש לך נתונים מדאיגים. |
|
||||
|
||||
שוב אתה מביא "עובדות" מבטאון המטורללים? מה יהיה? |
|
||||
|
||||
רק ניטפוק בשבילך - הוא לא אוכל גבינות וחלב. אתה לא עוקב, דוד. |
|
||||
|
||||
אני לא אטען לרגע שעודף קלוריות מול מיעוט פעילות הן לא בין הבעיות המרכזיות. אני כן יכול להסביר שלמי שעוסק בהרכב התזונה, יש טיעון שמקשר בינו לבין כמות הקלוריות, והוא (לפחות ההסבר שאני מכיר): הגוף זקוק לכמות קלוריות מסוימת, ובהתפלגות כלשהיא של מרכיביהן (פחמימות, שומנים, חלבונים, ויטמינים, סיבים וכו'). כשאתה מספק לו את הקלוריות מתזונה לא מאוזנת, אתה גורם לו לרצות למלא את החוסרים, והוא עושה את זה על ידי הוספה של אוכל מעבר לכמות הרצויה הזו, מה שמביא להשמנה לבסוף. זה העיקרון הכללי, אבל יש לו כמה צורות שונות שבהן הוא מתבטא, למשל: - אתה שותה מעט מדי, ומרגיש צמא, אבל במקום לשתות אתה אוכל עוד כדי להפסיק את התחושה הזו. - אתה אוכל המון דברים מתוקים, שמעלים לך את רמת הסוכר בדם באופן מהיר, אבל היא גם יורדת באופן מהיר (ערך גליקמי וכאלה). עכשיו, שעה אחרי ארוחת הצהריים שלך, הגוף פתאום צריך עוד מזון כדי להרים בחזרה את רמת הסוכר, והוא אוכל עוד. אילו היית אוכל ארוחה מאוזנת יותר שמתעכלת לאט יותר ושומרת על רמות סוכר מאוזנות יותר לאורך זמן (כמה שעות), לא היית מרגיש צורך ב'חטיף האנרגיה' של שלוש אחר הצהריים. - יש טענות שתזונה שלא מספקת לגוף ויטמינים וחומרים מסוימים, עשויה לגרום לעייפות וחולשה לסוגיהן. גוף עייף וחסר אנרגיה (זה כנראה מתקשר גם לכושר ופעילות גופנית), ירצה למלא את החוסר במשך היום על ידי מאכלים שנותנים אנרגיה מהירה וזמינה, גם אם הם כבר מעבר לאותה כמות קלוריות שהוזכרה בהתחלה. ולסיום, גם אנשים רזים מקבלים התקפי לב, (ומחלות אחרות), במגוון גילאים, אז להתייחס רק להשמנה כגורם סיכון זאת ראייה שטחית מדי כנראה. |
|
||||
|
||||
הכל נכון, אבל ככל הנראה (1) הגוף מסתדר טוב מאד עם מגוון גדול של הרכבים תזונתיים (כפי שאפשר ללמוד מהמחקרים הסותרים המתפרסמים חדשות לבקרים) (2) "תזונה מאוזנת" תלויה בגנטיקה הפרטית שלך ומצריכה ידע מעמיק יותר (ומחקרים קשים יותר לביצוע ולכן סותרים עוד יותר) שאינו בנמצא באופן כללי. לכן כהמלצה גורפת לאוכלוסיה, רצוי להרבות בפעילות גופנית ולהמעיט בכמות הקלוריות הכוללת ואחרי שהמשקל הממוצע, יכולות הלב-ריאה ומסת השרירים יגיעו למקום הרצוי, אפשר להתחיל לדאוג למי צריך שמן זית, מי חייב לאכול את הסלט שלו, מי נהיה סכרתי מחבילת בפלים ובשביל מי שמן מכל סוג הוא כמו רעל עכברים. בנוסף, נדמה לי שיקשה עליך למצוא "אנשים רזים" במובן אנשים ששומרים על משקל בריא ורמה מומלצת של פעילות גופנית שנוהגים לאכול המון דברים מתוקים ולא לצרוך ויטמינים וחומרים מסויימים. ובוא נחזור רגע לעניינים הכמותיים - אם ה BMI שלי היה עולה מ 19 וחצי לממוצע האמריקאי בגילי, ההשפעה על הסיכוי להתקף לב (בהצבת נתונים מהטבלאות לגבי קורלציה בין BMI ללחץ דם, CRP וכו') הייתה גדולה פי 3 מאשר השיפור שאתה מציע לי במעבר לדיאטה שהיא אולי אופטימלית. הצריכה של 400 קלוריות פחות מדי יום מהממוצע היא לכן חשובה בהרבה מהרכב הקלוריות. |
|
||||
|
||||
אין כמעט ספק ששמירה על משקל טוב (או, אם לדייק, על אחוזי שומן נמוכים) ועל פעילות גופנית הם הגורמים הכי חשובים, אבל זאת לא סיבה להפסיק ולהתעניין בגורמים אחרים, בין השאר מכיוון שלעתים קרובות קל יותר לשלוט עליהם. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |