בתשובה למאור גרינברג, 27/03/02 15:58
על השמנת או על היוגורט, זו השאלה 63068
אסף עמית • בתשובה למאור גרינברג יום ד', 27/3/2002, 16:25
מכיוון שאין בינינו שום ויכוח לגבי רוב הדברים, אתייחס רק לפסקה האחרונה שאכן מנסה לענות ישירות למה ששאלתי. אותם מנגנונים פנימיים באקדמיה שאתה מתאר עוסקים בחלוקת תקציבים שהגיעו ממקורות ממשלתיים או מעמותות של "ידידי האוניברסיטה" למיניהן. לכל אלה אין כל עניין להשפיע על אופי המחקרים שימומנו מכספם, כי (אם להשתמש בדימוי שלך) הם באמת סומכים על החתול שישמור היטב על השמנת.

לעומת זאת, ואם נתעלם לרגע מפרוייקטים "לאומיים" למיניהם, הכספים שהוזכרו לעיל הם (למיטב ידיעתי) אחוז קטן יחסית מסך כל הכסף שמושקע במחקר. רוב הכסף מגיע מתרומות של קרנות בינלאומיות שקיימות במיוחד למטרה זו. הקרנות הללו אינן תורמות כסף למוסד מסוים אלא למחקר מסוים, וזאת לאחר שהן בוחנות אלפי הצעות ובוחרות מביניהן את המחקרים שנראים כראויים ביותר לקבל מימון. קרן הון סיכון, שעושה עבודה דומה עם כספי משקיעים, בודקת פרמטרים שמגלמים בתוכם את הסיכוי לקבל החזר גבוה על ההשקעה בטווח זמן סביר, בעוד קרן למימון מחקרים בסיסיים לא יכולה לעשות זאת כי כאמור אין למחקרים הללו יומרות להביא תועלת מדידה בטווח הנראה לעין. והיה ויום אחד תלך לעבוד בקרן כזאת, לפי אילו קריטריונים תבחר את מה לממן? אני משער שגם אתה מבין ש"תקציבים הם דבר פלאי ומיסטי יותר מכל מה שניתן לשער" זו לא תשובה קבילה במיוחד לשאלה הזאת.
על השמנת או על היוגורט, זו השאלה 63072
מאור גרינברג • בתשובה לאסף עמית יום ד', 27/3/2002, 16:47
השאלה שמסיימת את תגובתך באמת מעניינת, ואני חושב על תשובה מספקת. אשמח אם תענה עליה אתה, כך אולי נוכל לחדד את חילוקי הדעות בינינו, אם הם קיימים.

אני לא מספיק מכיר את מוסד הקרנות, מסתבר. אני חשבתי שהן מממנות אוניברסיטאות ולא מחקרים. האם יש לקרנות מטרה מוצהרת לקידום תחום מסויים? האם זוהי בעצם תרומה, או שיש כוונת רווח בטווחים ארוכים?

אני מניח שכוונתך לגופים של תורמים, שלא מתכוונים לאסוף רווחים.

אם לי הייתה קרן, בהשמטת האפשרות המפתה של מעילה בכספיה וקניית זהות חדשה כנער שעשועים מאופלץ (מלשון מה, תנחשו) המפזר כספים ביד רחבה על מכוניות פאר ומסיבות בלופט בניו יורק ובבית בלונדון, כאשר ידוע לי שהמחקרים קצרי הטווח כבר ממומנים על ידי קרני הון סיכון או נערכים על ידי חברות מסחריות, הייתי מעדיף תחומי מחקר בקנה מידה אנושי, כמו מחקרים אנתרופולוגיים, או חקר המוח, או פיתוח מודלים מתמטיים למצבי רוח, או אפילו חקר דבורים, כי אני מוצא חן בגישוש אחר היומיומי והמוכר. אז זו התשובה שלי. מה עכשיו?

הרשה לי לשאול אותך שאלה מבררת: האם הבעיה היחידה שלך עם מחקר טהור היא הקצאת משאבים?
סיכום עמדתי עד כה 63093
אסף עמית • בתשובה למאור גרינברג יום ד', 27/3/2002, 17:59
קודם כל, גם אני לא מכיר את הקרנות הללו מספיק, אבל ממה שהבנתי מדובר בגופים בינלאומיים שאינם קשורים דווקא למוסד כזה או אחר, והם מממנים מחקרים ספציפיים שמוגשים להם ממוסדות בכל העולם. מובן שלכל קרן כזאת יש אופי מסוים (נניח, יש קרנות של האיחוד האירופי שיעדיפו לממן פרוייקטים שמתבצעים במדינות האיחוד), ולעתים יש להן גם תחומי העדפה מסוימים, אך אלה מגדירים רק את הגבולות "בגדול" ולא קובעים כיצד תתבצע הבחירה הממוקדת בתוך הגבולות שהוגדרו. כשמדובר בקרן שמממנת מחקר בסיסי, מובן גם שאין היא רואה בכך השקעה אלא תרומה לקידום המדע כיעד בפני עצמו.

השאלה שלי, כפי שניתן היה להבין גם מההודעות שהתחילו את תת-הדיון הזה, התעוררה בעקבות טענה. אני טוען שלאור האילוצים הללו והקושי האמיתי להשוות בין מחקר בסיסי אחד לאחר, נוצרה דו-פרצופיות מסוימת. מצד אחד, יודעים כל החוקרים שלמחקרים האלה אין יומרות יישומיות, ומצד שני, הם יודעים שבלי להציג יומרות כאלה יהיה קשה לגייס כסף למחקר. הפתרון הוא שפונקציונרים מסוימים, שהם בדרך כלל אנשי אקדמיה בכירים שנטשו את העיסוק במחקר ועברו לתחום הניהול, לוקחים את המחקרים הבסיסיים הללו ובונים סביב כל אחד מהם סיפור שבסופו יש תמיד איזה הישג מדעי כביר. הסיפורים מתפרסמים מדי יום במדורי המדע של העיתונות היומית ובאתרי מדע באינטרנט, וזו התמונה שמוצגת בפני הקהל הרחב לרבות התורמים הפוטנציאליים.

בעיני מדובר כאן בשיטה שבכל תחום אחר היו קוראים לה "מצג שווא", אבל כשמדובר באקדמיה יש הסכמה שבשתיקה שלטובת קידום המדע מותר להבטיח דברים בלי שום כוונה לקיים. מכיוון שיצא לי לקרוא בעת האחרונה מאמרים רבים כאלה, אני יכול להעיד שבכולם עד אחד תמיד תהיה איזו פסקה אחרונה של גילוי נאות בנוסח "למרות ההישגים המרשימים שתוארו במאמר, עוד רחוקה הדרך עד שנגיע אל <מלא כאן את ההישג המדעי הכביר שהוזכר קודם>". אם הפתרון שמצאו מוסדות המחקר לבעיות המימון שלהם חייב לעבור דרך הטעיית הציבור באופן שכזה (מדובר לפעמים על חולים קשים שקוראים ומאמינים שהנה או-טו-טו מוצאים להם תרופה, ולא היא), הרי שלדעתי הגיע הזמן למצוא פתרון טוב והגון יותר.

העניין האישי שלי בנושא הזה קשור באופן הדוק לא למחיר של המחקרים הללו מבחינת כסף, אלא למחיר המוסרי הכרוך בביצועם כאשר הם דורשים שימוש בחיות מעבדה. מסתבר שגם כאן העקרון מאד דומה: קשה להסביר למה אנחנו מתעקשים לבצע מחקר בסיסי שעיקרו סינתזה של איזה רטרו-וירוס איזוטרי? אז נספר לציבור הרחב שזה חלק קריטי בחיפוש אחר התרופה לאיידס וככה נוריד מאיתנו את כל יפי-הנפש שלא אוהבים את מה שקורה לכלבים שהוירוס הזה הוזרק להם. קשה להסביר למה בעצם חשוב להבין איך קוף עם אלקטרודות במוח מזהה צורות גיאומטריות? אז נספר לכולם שזה יעזור לנו לרפא יום אחד את מחלת האלצהיימר, ונתקיף בכל הכוח את מי שינסה לטעון אחרת.

מכיוון שאני תקוע איפה-שהוא באמצע, מכיר בחשיבות המדע הבסיסי אך לא חושב שכל מחקר שנושא בצידו מחיר מוסרי כבד חייב להתבצע רק כי מישהו החליט שבא לו להבין משהו, אני מהרהר לי בדרכים חלופיות לקביעת חשיבותו של מחקר כלשהו גם אם הוא בסיסי ולא יישומי. אני לא המצאתי את הדילמה הזאת, ואם היתה לי תשובה ברורה הייתי כותב אותה מזמן, אבל המצב הקיים מאד לא נראה לי ולכן אני מתייעץ גם עם חברי הפורום הזה ומחפש רעיונות יצירתיים לקידום העניין. אני מאמין שכל רעיון שיהיה רלוונטי לנושא המימון, יהיה רלוונטי גם כשמדובר במחיר שאיננו נמדד בדולרים אלא בסבל המתמשך שנגרם לבעלי-החיים שבהם מדובר.

בהזדמנות זו אני גם מבקש סליחה מכותב המאמר, שכל זה לא ממש קשור לדברים שהוא כתב והוא בטח כבר מתחיל להתעצבן מזה. מצידי אפשר בכיף להעביר את הדיון הזה אל המודל החייתי, אבל מהר, לפני שיאבד את הבכורה שלו בין המובילים בראש. :-)
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות