 |
|
 |
||
|
||||
 |
זכור לי קצת מקרה האופנובנק אני זוכר בזמנו הוא נחשב למעין גיבור הציבור. איך שהוא דפק את הבנקים שגונבים מכולם. ומאוחר יותר שהעונש שהוא קיבל היה חסר פורפורציות. הוא נתפס כמעט למעין רובין הוד. הבנקים דופקים אותנו אז סוף סוף מישהו גונב מהם. חוץ מזה גונב מגנב פטור. ממה שראיתי עתה ביוטיוב הוא אפילו מכר את ביתו על מנת להחזיר את כול הכסף ועדין הממסד הטיל עליו עונש חמור ביותר. אני זוכר בזמנו שהתחושה ברחוב היתה עם האופנובנק וכנגד הממסד. בנוגע להר ציון זה פעם ראשונה שאני נתקלתי בשם הזה. אבל איך שהבנתי מדובר במישהו שביצע נקמת דם באנשים חפים מפשע ''מהשבט האחר'' מעשה שמאוד קשה להצדיק. ללא ספק האופנובנק מבחינת ''גיבור תרבות'' מנצח פה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה שכתבת מעיד כאלף עדים על הנזקים של אמצעי תקשורת דלים ומדוללים. לגבי האופנובנק אתה צודק. הוא התקבל בזמנו כרובין הוד הנוקם את נקמת הציבור העשוק ע"י הבנקים. ההתלהבות דעכה לפתע כאשר התברר שהוא אשכנזי ובן למשפחה מבוססת למדי. בקיצור מדובר בשודד שהפיכתו לגיבור תרבות אומרת יותר על החברה בה הוא חי מאשר עליו. מאיר הר ציון הוא סיפור אחר לגמרי. חלק מן ההתבטאויות עליו כאן הן פשוט ביטוי של אנאכרוניזם וגרוע מזה בערות. אני מודע לגמרי לאישיותו ודעותיו של האיש. אני מניח שאילו האיש היה פוליטיקאי היו מדברים עליו בעיקר כמי שקיבל/השתלט על אדמות מדינה באופן שעורכי דין היו מוצאים בו טעם לפגם. יחד עם זאת, מאיר הר ציון היה האבטיפוס של הלוחם הישראלי הנועז. האיש שזכה בצל"ש, קבל דרגת קצונה ללא קורס ונפצע קשה מאד באחת מפעולות התגמול, שימש כמופת ודוגמה לבני דורו שחלמו על שירות צבאי הרואי. הוא (ואחרים מלוחמי יחידה 101) הם הבסיס עליהם נבנה האתוס של צה"ל. הם ולא גלעד שליט. האנשים הבאים היום לבזותו ולהשוותו לגנב פשוט כמו רוני לייבוביץ, לוקים במקרה קשה של נבזות וכפיות טובה. כאשר מאיר הר ציון וחבריו מן היחידה רצחו חמשה הבדואים מן השבט שרצח את אחותו, הם לא הקפידו לברור את הרוצחים עצמם. הם הרגו את קרוביהם שיתכן שרצחו בעצמם אחרים ויתכן שלא. כבר בזמנו רצה שר החוץ משה שרת להעמידם לדין והיתה הסכמה ציבורית שהמעשה הזה בעייתי. למזלו, בן גוריון ומשה דיין חילצו אותו בתואנת חוסר הוכחות. אלו שטענו נגדו אז לא טענו בשם אבסולטיזם מוסרי נוסח הימים האלו. באותם זמנים מדינת ישראל וצה"ל פעלו בדיוק באותה הדרך. האם החיילים והאזרחים הערבים שנהרגו בפעולות התגמול היו בהכרח פידאיונים (שילוב של מחבלים נוקמים ומסתנני עבודה שחדרו לישראל, גנבו בזזו והרגו ביישובי הספר)? פעולות התגמול היו המדיניות של ישראל. הבעיה הייתה, בדומה לבעיית "תג מחיר" היום, שאלה של "בסמכות וברשות". הר-ציון וחבריו פעלו על דעת עצמם, תוך שהם לובשים את מדי צה"ל. עם כל הבעייתיות של מעשיהם, צריך להיות צבוע וצדקן במיוחד על מנת להזדעזע ממעשה שהצד השני הטיב להבין אותו הרבה יותר מאותם צדקנים דהיום הסבורים שהם כבר יצאו מהוילה בגונג'ל וגרים בהרווארד על נהר הירדן. ובאשר ל"טיפשותם" של שושנה והמטיילים לפטרה. בעיני בורים, הנטולים יכולת להבין נקודות מבט שונות משלהם, מדובר בטיפשות. בעיני בני הנוער באותם ימים היה מדובר באהבת מולדת. מי שלא מאמין לי, יכול לקרוא את ספרו היפה והחשוב של מירון בנבנישתי "חלום הצבר הלבן". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדיניות פעולות התגמול אכן היתה כרוכה בלא מעט רציחות (הידועה שבהם היא קיביה) ולגבי יעילותה ניתן להתווכח האם היא אכן ריסנה את המסתננים או הביאה להסלמה ולמלחמה. בכל אופן, על המעשה של מאיר הר ציון לא היה צריך לעבור לסדר היום ולא רק בגלל שלא פעל ברשות ובסמכות. ההשוואה שלו לפושעים אחרים היא במקום כי הצביעות היא כאשר מגנים פושע ״רגיל״ ומהללים פושע שעשה דברים מטעם המדינה. בניגוד להר ציון, רוני ליבוביץ׳ לא רצח, בודאי שלא בכוונה תחילה. הצדקה של ״ביקור״ מעבר לגבולות מדינתך מטעמי ״אהבת מולדת״ היא מאוד הזויה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגיב רק למשפטך האחרון: "הצדקה של ״ביקור״ מעבר לגבולות מדינתך מטעמי ״אהבת מולדת״ היא מאוד הזויה." נראה לי שלקית מאד בהבנת דבריי. לא עסקתי כאן בהצדקה או הרשעה של "ביקורים" מעבר לגבולות מדינתך. דברי אפילו לא היו בבחינת סתירה של מי שהגדירו את המעשים הללו כטיפשות. מה שנתתי כאן הוא את נקודת המבט של אותה חבורה מצומצמת שמתוכה יצאו הטיילים לפטרה. ואין לי אלא לחזור ולהמליץ לך לקרוא את ספרו של מירון בנבנישתי. הוא מטיב לתאר איך לימודי (הגיאוגרפיה של) א"י וחוגי הסיור הפכו למרכיב מרכזי במנגנון החינוך החילוני לאהבת הארץ ולציונות. מנגנון החינוך והאינדוקטרינציה הזה לידתו הרבה לפני קום המדינה ועקבותיו ניכרים גם היום במערכת החינוך ובטיולי החברה להגנת הטבע וכיו"ב. (אגב, הרקע ההיסטורי ל"טרנד" הזה של התגנבויות לירדן ולסוריה בשנות ה-50, קשור לסיפרות ולתיעוד של סיורים מיתולוגיים שערכו חוגי הסיור של אוהבי הארץ לים המלח, לפטרה, לבשן ולדמשק עוד לפני קום המדינה.) במקום זה יש לנו היום טרנד של משתטחים על קברים. רבים יטענו שמדובר במעשי טיפשות של אוילים ועמי ארצות. אם אטען שלמעשים הללו יש רקע דתי ומסורתי, האם גם כאן תמצא אמירה הזוייה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל בין ההצהרות הללו הוא שהשטתחות על קברי צדיקים, שהיא בעלת רקע דתי ומסורתי ומבצעיה הם אוילים ועמי ארצות אינה כרוכה במעשה יוצא מן הכלל כמו חציית גבול למדינה עוינת ומימוש אהבת הארץ יכול להתבצע גם בגבולות המצומצמים של מדינת ישראל שלפני ששת הימים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהם.. מערכת המכפלה, אומן, ויש אומרים גם נתיבות, הם מקומות שלעתים עליך לשים את נפשך בכפך כדי להגיע אליהם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |