|
כן. אלו כל אלו שכיהנו אי פעם כח"כים והורשעו, חוץ מדני קורן [ויקיפדיה] (עבודה) שכהונתו נמשכה פחות מ-3 חודשים, אשר במהלכם הייתה הכנסת בפגרה, והורשע בפרשת החניונים בתל אביב.
בהתחלה יכולים היו המורמים מעם לעבור על החוק בלי לעמוד לדין - הדוגמה היא דיין ששדד עתיקות לאורך 30 שנה באופן שיטתי ותוך שימוש בחיילים ואף מסוק(!)1 והתלונות הרבות על תחביבו הלא חוקי מעולם לא הגיעו לבירור משפטי. אחר כך היו מתפטרים (רבין) או מתאבדים (עופר, שלא לומר לוינסון כי לא היה ח"כ) כדי לא לעמוד לדין. אלו גם אלו, כמו גם הציבור, ראו אז בושה בהעמדה לדין. פרשות השחיתות הציבורית בשנות השבעים (ידלין ועופר) תרמו למיאוס במפלגת השלטון ולמהפך של 77'.
אחר כך התחילו הנבחרים לאבד את לאט לאט את הבושה. תחושת ה"גם לי מגיע" של המזרחיים הביאה לכנסת את העבריינים פלאטו שרון ב 77' ואבוחצירא ב 81' ואת ש"ס ב 84', אבל רק בסוף שנות התשעים התגבשה העבריינות כדגל. אריה דרעי ניצל לאורך שנים את זכות השתיקה (1990-93) ולא התפטר מתפקידיו בזמן החקירה המשטרתית, אבל עורר בכך ביקורת ציבורית. משפטו נמשך מ 94' עד 99' ולאורך כל מהלכו המשיך לכהן כח"כ. איפשהו בדרך נקלט הספין שלו בציבור והמחאה כאילו הוא נשפט על מוצאו ואמונותיו תפסה תאוצה. ב 96' קיבלה ש"ס 10 מנדטים וב 99' 17 מנדטים. זו היתה לדעתי סוג של לגיטימציה בציבור למעשים מושחתים של נבחריו. גישת ה"תפוס כפי יכולתך" לא נשארה בש"ס אלא פשתה גם במרכז הליכוד והגיעה לשיאה כאשר השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי הפך ל"לשכת התעסוקה לחברי מרכז"2 בשנים 2001-2003
הריבוי והחומרה הגוברת של השחיתות בצמרת (חקירות משטרה נגד כל ראשי הממשלה מאז כהונתו הראשונה של ביבי ופרשת ההובלות3) הביאו עם הזמן לגל של שאט נפש ציבורי שמתבטא באופן מבולבל גם במחאה של קיץ 2011 וגם בהצבעה ל"יש עתיד" שקראה למאבק בשחיתות הציבורית. אני מאמין שגם ההתחזקות של המפד"ל בבחירות האחרונות נשענת על התדמית נקיית הכפיים שלה יחסית לליכוד ממנו שתתה קולות.
ניתן לקוות שההצלחה האלקטורלית של נקיון הכפיים בבחירות האחרונות תשמש מוטיבציה חיובית לנבחרים לתקן את דרכיהם. _____________ 1 מעלליו של דיין 2 מבקר המדינה:"הנגבי רמס ברגל גסה את החוק" 3 החלטת היועמ"ש בפרשת ההובלות- המשטרה המליצה שיש ראיות לכאורה להעמיד לדין.
|
|