|
||||
|
||||
מעניין. האם גם אני יכול לקצץ בדמי המזונות שאני משלם, ולקחת בחשבון שהביטוח הלאומי ישלים את הפער, או שהזכות לשדוד את קופת הביטוח הלאומי שמורה ל"מערכת"? |
|
||||
|
||||
פעם, לפני שנים, עבדתי בכלמיני עבודות פקידות דרך חברת כוח אדם. בין השאר, עבדתי בבניין של חברת סלולר, ויצא לי לדבר עם אחת המוקדניות בחדר האוכל. עסקנו במה אני מתכננת ללמוד וכל זה - והיא אמרה "לא כדאי לך". היא היתה, מתברר, גרפיקאית, והמעסיק שילם לה פחות מהמינימום, ולכן היא עובדת עכשיו כמוקדנית, ומרוויחה יותר. "אבל אסור לשלם פחות מהמינימום!" מחיתי. "נכון, והביטוח הלאומי משלים!" "אבל מה העניין? הרי הביטוח הלאומי גובה את זה אח"כ מהמעסיק, לא?" "גובה. אבל הוא בנה על זה שאולי זה יפול בין הכסאות ולא יגיעו אליו". קיצור, מעין שיטת מצליח. השאלה, למה המדינה עצמה נוקטת בשיטת מצליח הזו? ___________________ אני חייבת לציין, שטרם יצא לי להיתקל בנוהג הזה. ודווקא בענף שלנו לא חסרים מקומות יותר טובים, והתשלום - במקומות הגרועים ביותר - גבוה מהמינימום. אבל זה מה שהיא אמרה, ולא נראה לי שהיא המציאה. |
|
||||
|
||||
השיטה שאני מכיר לשלם פחות משכר מינימום היא על ידי הפחתת שעות. |
|
||||
|
||||
זה לא פחות ממינימום - זו העסקה במשרה פחות ממלאה כשהעובד חפץ ביותר. לא אותו הדבר. |
|
||||
|
||||
זה ממש אותו הדבר. |
|
||||
|
||||
לא. אם אני סטודנטית, אם אני אמנית, או עוסקת במשהו דומה שהפרנסה בו קשה, אם יש לי עסק שעכשיו צולע אבל אני לא רוצה לסגור - אני עשויה לרצות לעבוד במשרה חלקית בתחום אחר, כך שישאר לי די זמן לעסוק בשלי, ומצד שני - שכסף יכנס מדי חודש. כנ''ל אם אני אם לזאטוטים ורוצה להיות איתם כמה שיותר. זה לא נוהג בעייתי, כל עוד העובד חפץ בו. הבעיה נוצרת כשהעובד רוצה לעבוד יותר, אבל משבצים אותו לפחות מדי משמרות. |
|
||||
|
||||
תטל"א מהבלוג "עונג שבת" של דוד אסף. |
|
||||
|
||||
לא יודע לגביך, אבל נראה ש-43% מהגרושים עושים זאת. |
|
||||
|
||||
וגם האגורות לא טומנות ידן בצלחת. |
|
||||
|
||||
למה הגרושה לא יכלה לשלם על החוג של הילד? כי חסר לה גרוש ללירה. (טוב, אני בטוח ששמעת כבר בדיחות מוצלחות יותר) |
|
||||
|
||||
"חסר ל... גרוש ללירה" נכנס לרשימת המאובנים הלשוניים שלי (תגובה 190712). |
|
||||
|
||||
מעניין מה יגיד נער היום אם מישהי תאמר לו "קח אסימון וסנדביץ', תאכל, תגדל ותתקשר אלי". [כותב שורות אלה מחזיק באופן קבוע אסימון בארנקו] |
|
||||
|
||||
אני מבין שאת הסנדוויץ כבר אכלת ... |
|
||||
|
||||
כן, עכשיו אני רק צריך למצוא טלפון צבורי כחול. הלו, ג'יימי-לי קרטיס? אהלן, זה תשע, מה שלומך? חשבתי, אם בא לך... אה, אני רואה שהשתנית קצת מאז "דג ושמו וונדה"... טוב, לא משנה, נדבר בהזדמנות, ביי! |
|
||||
|
||||
תגובה 674900 (שגם היא משורשרת לאסימון שאתה נושא בארנק - כי נאמר כבר הכל, לפחות באייל) |
|
||||
|
||||
בניסוח הזה, הנער כנראה יאמר "תודה, סבתא1, אבל אני אשמח לקבל קונטקט של הנכדה שלך". 1 של מישהו אחר, דה |
|
||||
|
||||
''נפל ל... האסימון'' כבר מזמן ברשימה. |
|
||||
|
||||
לתחרות הבדיחה הגרועה: אגורה גרושה זה שוק חופשי? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |