 |
אם נצא מהנחה לפיה אי אפשר לעבוד על כל האנשים כל הזמן, המסקנה מקיומם של אותם "פראיירים" היא שבכל זאת ישנו מי שטורח להדגיש שיש קשר בין מחקר בסיסי ולכאורה חסר כל יומרות יישומיות לבין האפליקציה של תוצאותיו בחיי היום-יום. כראייה לכך יכולים לשמש כל אותם מאמרים פסאודו-מדעיים המתפרסמים בעיתונות הפופולרית, ואשר לעתים קרובות מאד מבטיחים לקוראי העיתון גדולות ונצורות כתוצאה ממחקר חדשני שזה עתה הסתיים. למרות שההבטחות האלה בדרך כלל לא נוטות להתקיים, הן מספיקות כנראה כדי לעודד את הפראייר התורן לממן מכיסו עוד מחקר בהמשך לזה המתואר באותו מאמר, וגם אם התורם הספציפי יחליט יום אחד שנמאס לו לממן מחקרים שלא מביאים שום תועלת אמיתית בטווח הנראה לעין (להבדיל מ"הגדלת מאגר הידע האנושי"), הרי שידוע שמנהגם של פראיירים הוא רק להתחלף, ולכן למדענים אין מה לדאוג.
אם המדענים שתיארת היו נאלצים לגייס לעצמם את התקציב, בלי עזרת המתווכים שעושים זאת עבורם היום, נראה לי שדי מהר הם היו יורדים מהפוזה של "אנחנו לא מבטיחים לאף אחד שום דבר, תעזבו אותנו בשקט ותנו לנו לעבוד (על חשבונכם)". אתה באמת משוכנע ששינוי כזה היה מחזיר אותנו ישר לימי הביניים? לדעתי בתנאים מסוימים שינוי כזה דווקא עשוי להיות דבר די חיובי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש