|
מצחיק, לפני איזה עשר שנים נפל לי האסימון שהוא התכוון לג'ירפה. שוב אני מגלה שלא צריך להאמין לכל אסימון.
ועכשיו, ניסיון להגיע למסקנות מפוקפקות מתוך ניתוח שירה בגרוש. ג'ירפה זה לא רומנטי, כמו שכתבה שם (שם, שם). אולי הארכאיות של "זמר" הפכה את זה בעיניו לכן רומנטי? אבל משורר כמו אורלנד, כך אני חושב עכשיו, היה נרתע אולי גם מ"גבוה כאורן" (שלא לדבר על ארז הלבנון).
עשיתי עכשיו מחקר חפוז על השימוש של אורלנד בדימויים מפורשים (X הוא כ-Y, או X הוא z כמו Y). בדקתי תשעה מתוך 44 השירים של אורלנד בשירונט - בחרתי את אלו שאני מכיר ושהם רציניים או לפחות טיפה רציניים (הופתעתי לגלות שרוב גדול של שיריו שהולחנו, לפחות לפי כותרתם, הם שירי הווי לחבר'ה), וכיסיתי את טווח הרצינות עד מתחת "היו לילות" (עם "היה היו אי פעם בחורים" המקסים).
הדימוי המפורש היחיד שהיה בכל התשעה, חוץ מ"גבוה כזמר", הוא "שתיים עינייך כשתיים יונים", שהיה יכול להיות דימוי סתמי-עד-מוזר, אלמלא היה ציטוט משיר השירים, וזה כמובן סיפור אחר. כלומר, המדגם הזה מלמד שאורלנד לא מוכר את עצמו בזול לדימויים.
משורר ופזמונאי טוב במאה העשרים - ובעצם גם הרבה מאות אחורה - לא יכול להרשות לעצמו דימויים "סתם". "גבוה כאורן" זה דימוי סתם, הוא לא מוסיף כלום על "גבוה" (ו"גבוה כארז הלבנון" יותר גרוע, זה קלישאה). דימויים כאלה הם סימן היכר של פזמונאות (או רטוריקה) חובבנית1.
כדי שדימוי יהיה ראוי להיכנס לשיר טוב הוא צריך להיות פגז (קומפוט). אחת האפשרויות היא דימויי WTF. יהודה עמיחי, למשל, היה רב אמן של דימויי WTF. "כבישים שבים בלי הרף, לבדם, כסוס בלי רוכבו". "ורוח באה כמתוך עיניים, כאפרכסת אוזן התקער הנוף". "בכייך הקטן מספיק להרבה כאבים, כמו קטר המושך קרונות רבים".
"הוא היה גבוה כמו שיר" הוא לא ממש דימוי WTF, הוא נשאר מאוד מעודן (וטוב שכך, כי זה לא שיר כל כך רציני). אבל הוא בכיוון. הוא מטען חבלה קטן במנוע הסמנטי שלנו2. וכשמשתהים עליו הוא באמת סופר-רומנטי. ויש לי אפילו ניחוש (ברבע גרוש) למה דווקא הדימוי הזה. אורלנד כותב שיר בחרוזים, ובזמן הכתיבה יש חלק במוח שלו שטוחן חרוזים. הוא מנסה "הוא היה בהיר", והמטחנה מתיזה "שיר!". בסוף זה לא איפה שצריך חרוז ולא במשקל הנכון, אבל המילה הנרדפת "זמר" כבר קופצת.
עוד ניחוש, הפעם בחצי גרוש: הוא בכלל לא היה מודע לקריאה האפשרית של ג'ירפה, ואילו היה מודע אז הוא היה משנה את השורה. זה הרי מגוחך, ואתה לא רוצה גיחוכים בלב הרומנטיקה.
1 בואו, הפציצו אותי בדוגמאות נגד. 2 נו, עמיחי אני כבר לא אהיה, וגם לא אורלנד.
|
|