|
||||
|
||||
לא התייחסת לסכנה הגדולה ביותר שטמונה בצבא עומד קטן: צבא עממי, שבו כל אחד מכיר מג"ד במילואים, נוטה פחות לנסות לתפוס את השלטון. המודל להשוואה איננו מדינות מערב אירופה לאחר ביטול גיוס החובה, אלא הסביבה המידית שלנו, של מדינות עם לאום בלתי מגובש והפיכות צבאיות. |
|
||||
|
||||
נכון. אבל זה נראה לי חשש די קטן. אין כאן היסטוריה של הפיכות צבאיות ותפישת השלטון ע''י חונטות. הדבר הקרוב ביותר שיש זה שהצמרת הצבאית מנצלת את אזלת ידם ודעתם של הפוליטיקאים כדי לכפות מדיניות (נניח כמו בהמתנה לפני מלחמת ששת הימים), אבל בכך מדינת ישראל דוקא דומה לדמוקרטיות המערביות ולא שונה מהן. |
|
||||
|
||||
אין כאן היסטוריה כזו, כי הצבא מלא מילואמניקים שהצביעו בבחירות כמה פעמים למפלגות מכל הצבעים. צבע-קבע יתבסס מן הסתם על צעירים עניים דתיים. בצירוף הקצונה שהופכת דתית ממילא, וחברה אזרחית נהנתנית ואגוצנטרית, הפיכה צבאית איננה מופרכת מן היסוד. |
|
||||
|
||||
הפיכה צבאית די מופרכת. היא יכולה אולי להחזיק מעמד מספר ימים או שבוע. זה כמו ההבדל שבין כיבוש לשליטה על השטח הכבוש. |
|
||||
|
||||
ככה חשב גם איינדה, מן הסתם. אבל כשנוצר פער סוציו-אקונומי בין האליטה הפוליטית ולבין הצבא, זה עלול להתרחש. (אגב, אפילו ניסיון כושל להפיכה צבאית הוא סיבה לדאגה) |
|
||||
|
||||
איינדה ממש לא חשב ככה. לא הבנתי את עניין הפער הסוציו-אקונומי בין האליטה הפוליטית לבין הצבא. |
|
||||
|
||||
המצב בצ'ילה היה הרבה יותר מסובך ממה שנהוג לחשוב. איינדה, למשל, נבחר ברוב של 36.2 אחוזים, מול 34 אחוזים של יריבו, ו 27 אחוזים ליריב שלישי. החוקה בצ'ילה באותו זמן נתנה את הנשיאות לאיינדה. מאחורי פינושה עמד ציבור גדול (אך לא הרוב)שמנה בעיקר את המעמד הבינוני והבינוני גבוה, שפחד מהפיכה סוציאליסטית. |
|
||||
|
||||
הפעולה הראשונה שעשו כל הדיקטטורות שעלו בדרום אמריקה בשנות ה-70- וה-80 הייתה לחסל חיסול פיסי את מנהיגי האיגודים המקצועיים . עם הזמן חוסלו גם ליבראלים-רחוקים ממרקסיזם. |
|
||||
|
||||
איך זה סותר את מה שאמרתי? פינושה היה דיקטטור רצחני, והוא והמנגנון שמתחתיו רצחו הרבה אנשים שעבדו נגדם, וגם לא מעט כאלו שלא ורק נחשדו בכך. כל זאת ללא בית דין וללא משפט, ולא פעם מלווה בעינויים. למרות זאת, היה ציבור גדול, עשרות אחוזים מהעם הצ'יליאני - שתמך בו בשעתו. זאת כי החלופה של איינדה הפחידה אותו יותר. |
|
||||
|
||||
גם היסטוריה של רצח ראשי ממשלות אין כאן. ____ נכתב באוקטובר 1995 |
|
||||
|
||||
טוב בסדר. כל מיני דברים יכולים לקרות. צבא קבע בהחלט יכול להיות מצע שעליו תצמח הפיכה צבאית, אבל זה תסריט רחוק ובעל סבירות נמוכה מאד. לעומת זאת התופעות שאותן תאר טוידלדדי לפני מלחמת יוה''כ ואני ציינתי שתופעות דומות התגלו לפני מלחמת לבנון השנייה (מה שפרופ' יחזקאל דרור תיאר כהעדרו של תהליך קבלת החלטות מסודר ואפקטיבי), הן איתנו כבר עשרות שנים ולא נראה שמשהו משתנה על אף כל ועדות החקירה ותהליכי הפקת הלקחים. החברה הישראלית היא קורבן של מגוון רחב של סכנות ואיומים קיומיים. יחד עם זאת, תהא זו טמינת הראש בחול, להתעלם מכך שהאיום העיקרי, אפילו בעידן המהפכות הנוכחי, הוא השאיפה הכוללת של בית האיסלאם על כל מגוון המדינות המבטא אותו להפטר מן הנטע הזר היהודי שנבט על אדמתו. אם יש בכוחות המזויינים של ישראל ליקוי שאינו בבחינת מחדל מקומי או זמני, אלא הוא שורשי ועמוק, הרי להתעלם ממנו יהיה הרבה יותר מסוכן מאשר להסתכן בניסיון לתקן אותו. לגבי רצח רוה''מ, אומר שע''פ דעתי, (אני מודע לכך שזו אולי דעת מיעוט), רצח רוה''מ לא שינה הרבה בהיסטוריה של מדינת היהודים. צריך לראות אותו כאחד מאותם ארועים המתרחשים במהלך ההיסטוריה והשפעתם משתלבת או נמחקת ע''י מהלך הנהר ההיסטורי. אין כאן היסטוריציזם (ע''פ הגדרתו של קרל פופר), אלא פשוט חוות דעתי, כי בסופו של דבר לא היה לרבין משהו למכור לציבוריות הישראלית שלא היה בידיהם של פרס או אהוד ברק. הסחיפה ימינה של ישראל היא גם תוצאה של חוסר ההחלטיות והתקיפות של השמאל אבל בעיקר תוצאה של דבקותו האידיאולוגית של השמאל הציוני בפיתרון החלוקה הבלתי אפשרי (להבדיל מן ה''דבקות'' האופורטוניסטית של החסידים החדשים שרון ונתניהו-ליברמן). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |