|
||||
|
||||
זה נכון שרוב המאמינים מאמינים בשכר ועונש, ובאלוהים שומע תפילה ודואג להם באופן אישי רק כי הם ביקשו יפה. מה שמעניין את העולים לתורה בבית הכנסת הוא ה"מי שברך" להם ולבני ביתם. זה הולך ביחד עם מסורת הברכה מהרב, הקמעות ותעשיית קברי צדיקים. גם זו יהדות, אולי הגרסה הנפוצה ביותר של יהדות, אבל זו לא היהדות של הרמב"ם וליבוביץ', וראה את דעתו של הרמב"ם על הקמעות. האלהים של הרמב"ם וליבוביץ' (ודקרט) הוא אכן הכרה פילוסופית, למעשה תיאולוגית, של האדם באותו מצוי ראשון שהוא האמת היחידה והסיבה הראשונה ושקיומו אינו מוטל בספק. היקום הגשמי, הזמן וחוקי הטבע אינם סיבה שלו אלא הוא סיבתם, לא ניתן להצמיד לו תארים חיוביים ויש גבול להשגתו באמצעות השכל האנושי. באלהים הזה ליבוביץ' האמין, ואכן הוא שונה מהאיש הטוב עם הזקן הלבן שגר בשמים ונותן מכות לרשעים. אבל לדעתי ליבוביץ' חייב היה להאמין גם שמשה רבנו דיבר עם אותו אלהים וקיבל ממנו את התורה. אחרת איך נדע איך לעבוד את האלהים? |
|
||||
|
||||
אתה אומר שאלוהים הוא מצוי ראשון, אמת יחידה, וסיבה ראשונה. את המילים "מצוי ראשון" אני יכול רק לפרש כך שהוא קדם לכל דבר אחר שנמצא. אבל כפי שכבר כתבתי לך במקום אחר ליבוביץ אומר בפרוש שעדיף לחשוב שהעולם היה תמיד, ואם היה תמיד, איך יתכן שהיה משהו שקדם לו ? והחשיבה שאלוהים קדם לעולם, לפי ליבוביץ, מעוררת בעיות אמוניות, גם זאת כתבתי לך, שכן הדבר מעורר את השאלה מה השתנה במהותו של אלוהים מלפני היות העולם ואחריו. "אמת יחידה" - את זה ממש איני מבין. אני מכיר עוד אמיתות. ובכלל להגיד על דבר מה שהוא אמת, ולא עוד פרטים, לא עוזר להבין במה מדובר. "סיבה ראשונה" נראה לי כמשפט בלתי גמור. "סיבה ראשונה" לְמה ? למה הכוונה "ראשונה" ? האם הסיבות מסודרת בסדר כרונולוגי ? לעצה שאתה נותן בסוף לליבוביץ לא אתייחס עכשיו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |