בתשובה לאריק, 09/01/14 2:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נקודה קטנה: אני מסכים עם רהב שהתגובה של שפורר הייתה לא מיידית ומתחכמת. אבל מה לעשות שלה יש רק [משרה ב]עיתון אחד? זה מזכיר לי מערכה קודמת של אותו עיתון שבה הוא השיג הישגים משמעותיים על ידי הפיכת סיפור לאישי. ומשהו קטן שמפריע לי: בנוסח ה"התנצלות" שמופיע באתר TheMarker נפלה שגיאת העתקה ("בוואדי". השוו לצילום המכתב שמופיע באותה ידיעה שבו כתוב "בוודאי"). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לשורה השניה שלך: גועל נפש. אם הקוראים של דה-מרקר היו אנשים חושבים, הלינץ' לא היה מצליח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאיזון קטן לכך: נדמה לי שקראתי לא מזמן שראיון עם רולניק שבו הוא אמר משהו בסגנון: "זה קצת מטעה להגיד שהייתה לנו הצלחה עם דנקנר. הצלחנו עם דנקנר רק לאחר שנכשלנו עם תשובה, לבייב ושאר המסתפרים." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה "גועל נפש" להציג את הפן האישי בסיפור? כשנוחי מושך דיבידנד של מיליונים, זה מאוד אישי. גם כשבן דודו דני נותן לעצמו הלוואה על חשבון בנק הפועלים, זה מאוד אישי. ואגב, דרישה נודניקית להחזר חובות איננה לינץ'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
... אבל לא לנושים (ואני בכללם, באמצעות קרן הפנסיה שלי). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |