|
(אמנם פיינמן מנסח יפה מאד את התוספת שהידע נותן לחוויה ולהנאה בקישור של השוטה. עם זאת לדעתי בהחלט יכולה להיות פגיעה בחוויה המיידית שנובעת מעצם המעבר התודעתי ל'מישור המנתח' מה'מישור החווה'. ברגע שהצופה עובר למישור המנתח, משהו מהחוויה מתעמעם מיד1. אני אהמר בפראות שאפילו סקירה של המח תראה איזורים חדשים נדלקים, ואולי אחרים נחלשים. אז אולי האיזורים החדשים מפיקים הנאה נוספת שנובעת מהידע הנוסף, אבל זאת כבר חוויה אחרת. למרות כל זה, אני גם חושב שהחווה או המתבונן המיומן יכול לשלוט באם המעבר הזה יקרה או לא. האם להישאר במישור החוויתי או לתת למישור הקוגניטיבי להתערב, לטוב ולרע. האם לשלוף את משקפי המדען או מנסרותיו, או לתת להם לנוח בינתיים בנרתיקם עד שיזדקק להם הצופה החווה. הדבר הזה גם ניתן לתרגול ואימון.)
1 ויכול להיות שזה נכון יותר עבור חוויות חושיות ישירות - כמו מראה של קשת, ריח של פרח וכו' - בניגוד לחוויות כמו קריאה, שמראש מערבות יותר אלמנטים קוגניטיביים ופחות אלמנטים חושיים2. 2 אני מתנצל מראש על שימוש במונחים שמן הסתם אינם מדויקים.
|
|