|
||||
|
||||
שוב אתה עם העובדות שלך, מפריע לארז? |
|
||||
|
||||
נהה, לא יפה. בסך הכל כאן זו רשימה של טעם אישי. לא רק האידיאולוגיה משחקת פה אלא גם המוזיקה (ש. חנוך לוקח) וגם המילים (חנוך ל. מגעיל אבל חזק). |
|
||||
|
||||
פראג הוא שיר נפלא (תרמתי פעם לקידומו - התנדבתי לכתוב את הטקסט היומי שיקריאו במסדר הבוקר בבסיס. ככה זה בחיל חינוך. והיום היה יום השנה לפלישה לפראג. קצין החינוך הקריא ברגש ובהטעמה פתיחה פלוס בית ראשון של השיר, ואני הייתי בעננים). אבל הוא לא ''שיר המחאה הראשון בישראל'' ולא דומה לזה. אגב, עוד לפני שהיו פה שירי מחאה ממש היו המון שירים סאטיריים, על יוקר המחייה, פרוטקציה ואפליה - מג'ו עמר ועד המטאטא. |
|
||||
|
||||
לפי יונתן גפן בספרו חומר טוב, פראג היה למעשה בדיחה שיצאה מפרופורציה. חבורת לול החליטה לשלוח שיר שלא מדבר על מלחמות צה''ל וכו' לפסטיבל הזמר. הם בחרו בנושא מרוחק הפלישה הרוסית לפראג. להפתעתם זה הפך ללהיט ענק. |
|
||||
|
||||
טוב, אסיים את חלקי בדיון בשיר מחאה נפלא מאת הפרופ' המשורר, יוסי יונה. טעימה: "מרכבות האוויר נוסקות לשחקים, את אניני הטעם הרחק נושאים, לנפוש בקצות תבל קסומים, ובין אפרטיף לקרם ברולה לימוני, פניה של דלת העם מטשטשים". |
|
||||
|
||||
נו, באמת, ברקת. הם לא באותה האיכות! |
|
||||
|
||||
השיר "בתשלומים". להיט היסטרי בתקופת הצנע. עברית מרוסקת של עולה חדש וקשה יום ממצריים. שפה עברית על הפנים אבל קלע למטרה והעביר מסר רלוונטי לרוב המאזינים. מי אומר ששפה גבוהה מבטיחה רמה ? מי אומר שלרוב האנשים בארץ היה איכפת באמת מה קורה בצ'כיה ? פלפל אל מסרי ואחר כך אפרים קישון (למשל סלח שבתי) ידעו מה באמת היה חשוב לרוב האנשים בארץ. |
|
||||
|
||||
אכן שיר נערץ, ופיזמנו אותו בלי סוף במשק ובצבא (היינו שלושה חברים בגרעין ששרנו כשלישיה בלתי הרמונית לחלוטין והופענו מול קהלים אוהדים בקיבוץ ובהיאחזות). בעניין פראג, אני לא יודע על הרוב בארץ, אבל אני יודע על רבים שכאבו את כאבם של הצ'כים. (אוהדי ישראל נכבשים ע''י האימפריה הסובייטית, אין לי ספק שהציבור הישראלי הרגיש הזדהות אישית) |
|
||||
|
||||
וגם הסטודנט יאן פאלאך שהצית עצמו במחאה על פלישת בריה''מ לצ'כיה. התמונות עוררו אז גל זעם ועצב. אין לי מושג אם זה היה לפני או אחרי הפסטיבל. |
|
||||
|
||||
ודאי שלפני. השיר מדבר על זה - האיש הצעיר שמתגנב, והאור המוזר שעולה בכיכר העיר שמתה, שם השחר לא בקע. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |