 |
היה לאריק איינשטיין קול שהתביית ישר על הנקודה הכי נכונה בפנימיות המאזין, קול ערב לאוזן, טבעי ואמיתי. הוא נשמע כמו שכן או חבר שבמקרה ניחן בקול טוב, ושר לאלה שסביבו, בלי לעשות מזה עניין. בגל העצב האדיר ששטף את ישראל אתמול היו המון נסיונות להגדיר את אריק איינשטיין, והיו שקראו לו ''מלך הרוק'', אבל זה לא מדוייק, כשעוברים על רשימת האלבומים והשירים שלו רואים שרק מיעוטם הוא מה שניתן להגדיר כרוק, רוב השירים הם שקטים ועדינים, הרבה משיריו הם שירים עבריים חדשים או מחודשים, וכמובן עשרות שירי ילדים, וכמה שירים הומוריסטיים. הרוק הוא יותר בגלל שלום חנוך, שהוא המלך בתחום הזה, ובעקבותיו עוד כמה יוצרים. אבל את גוף העשייה הענק של אריק איינשטיין אי אפשר לתחוב לתוך הגדרה אחת, חוץ מלהגיד שאיכשהו כל השירים ביחד הם תמצית הישראליות. אפשר גם להגיד שרוב השירים שהוא שר נשמעו טוב בדרגה כזאת או אחרת, כולל שירים שאצל אחרים אולי היו נשמעים סתמיים, או אפילו מטופשים. כשמוסיפים לזה את האישיות המיוחדת ונטולת הפוזות, הבריחה מאור הזרקורים, הפשטות והצניעות- בתחום שרוב העוסקים בו מצטיינים בהפך מזה, מבינים שלא יהיה לנו עוד אחד כמוהו. חבל על דאבדין ואינם משתכחין.
|
 |