בתשובה לירון, 02/11/13 8:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"להסתפק בחקיקה ראשית מינימליסטית של חוקים פשוטים - טבלאות - שאוסרים או מגבילים פליטה של רעלים מובהקים. את הבקרה הייתי משאיר לרשויות מקומיות, לאירגונים ירוקים, ולכל אחד שרוצה להגיש תביעה לבית המשפט ולממן את עצמו מההכנסות של תביעות כאלה" אתה מבקש, בעצם להעביר את מלאכת האכיפה מהשלטון המרכזי לשלטון המקומי (מה ההבדל?, מה התועלת?) או לחילופין לארגונים פרטיים שיתבעו את המפעלים2, זה רעיון נחמד, ובוודאי יהיה יעיל מאוד (בלי סרקזם), הבעייה היא, שכדי שהוא יעבוד, צריך לתת לארגונים פרטיים את הזכות לדרוש מבעלי עסקים כניסה למפעלים, והעמדת אמצעי בקרה שונים, כדי שיוכלו למדוד את פליטת המזהמים, ברור שאם כל אחד יוכל להיכנס למפעל לחקירות, זאת תהיה טירדה בלתי נגמרת לבעל המפעל, שלא לדבר על פגיעה בחופש הקניין, ולכן לא ברור לי איך ייבחרו הארגונים להם יותר לעשות זאת. בהערת אגב, אני רוצה לציין שבוודאי לא מדובר בטבלאות פשוטות, בדוגמא שכולנו מכירים, אין טעם בהטלת אותן מגבלות על משאית כבדה ורכב פרטי. הצעד הזה, משאיר את העניין העיקרי, מלאכת החקיקה וקביעת התקנות בידי הממשלה, וחקיקה יעילה היא כזאת שלאחר זמן, נבחן האם היא עומדת במטרות שהוקצו לה מראש 1, ולכן לא ברור לי מה יצא קצפך על איסוף מידע שנועד לבדוק בדיוק מטרה זאת. לעניין הemissions trading, למיטב ידיעתי מדובר בשוק שהוצע על ידי השלטון, הוקם על ידי השלטון, ומפוקח על ידי השלטון. לא ברור איך זה דוגמה לשוק החופשי שמנהל לבדו את זיהום האוויר. יכול מאוד להיות, שהמנגנון הזה בו מוקצים רשיונות (אהמ אהמ) לזיהום על יד הממשלה, ואז מתנהל מסחר ברשיונות אלו, הוא אכן מנגנון מאוד יעיל להפחתת זיהום האוויר אבל הוא כולו מנגנון מלאכותי שנוצר על ידי הממשלה, ולעולם לא היה נוצר בהעדרה. 1 נגיד שאנו מעוניינים להפחית את פליטת מזהם Z, וקבענו שעל פליטה מעל רמה מסויימת של מזהם Z, ישולם קנס של Y. לאחר זמן מה, התגלה שאף על פי שהקנסות חולקו בידי ארגונים שונים ביד רחבה, מסתבר ש-Y נקבע כנמוך מדי ושמפעלים מעדיפים לשלם את Y ולא להפחית את פליטת המזהמים, ולכן, ייתכן, שאנו נרצה להגדיל את Y, אבל איך נדע את זה בלי ליצור מדד? 2 ויוכלו לזכות בסעד כספי בלבד, בניגוד למצב היום בו ניתן לסגור את המפעל אם אינו עומד בכללים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תחילה אני רוצה להסביר את מה שכתבתי בעניין סחר הפליטות. בשיטת הסחר בפליטות נקבע חסם עליון שרירותי. במקרה שלנו היינו רוצים שיהיה איזון בין עלות ההתנהלות הכלכלית הלא אופטימלית בגלל מגבלת החסם, ובין התועלת הכלכלית הנובעת מהקטנת נזקי הפליטה בזכות אותו חסם. צריך למצוא אלגוריתם שמוצא חסם כך שהתועלת הכלכלית הכוללת תהיה מקסימלית. בעיקרון היה לי כיוון חשיבה כזה: אדם רוצה לרכוש לעצמו ביטוח בריאות/חיים (פרטי כמובן) פונה לחברות הביטוח, מצהיר בנוסף לפרמטרים הבריאותיים שלו על נתונים שרלוונטים לקביעת ההשפעה של זיהום סביבתי על בריאותו. לאחר שהגיע להסכם עם חברת ביטוח כלשהי, החברה מקבלת ממנו חזקה על חלקו בנזקי הזיהום לבריאות הציבור. כאשר יצרן רוצה לזהם, הוא פונה לבורסה לזיהום ומנסה לרכוש לעצמו מכסת זיהום לפי צרכיו. המבוטחים "מיצרים" מיכסות תקופתיות וחברות הביטוח שלהם מציעות אותן למכירה בבורסת הזיהום ליצרנים. ההכנסות של חברות הביטוח מהיצרנים מאפשרת להן לאזן במידה מסויימת את עלות הביטוח הגבוהה יותר של מבוטחים שגרים באזורים מוכי זיהום. האמת היא ששאלה גדולה היא האם כדאי בכלל לאזן את עלויות הביטוח שלהם, מפני שעלויות הביטוח הגבוהות הן תמריץ לא לגור באזורים מוכי זיהום ובכך לחסוך את העלויות הרפואיות וגם לא לפגוע בתעשיה. זו כמובן לא הצעה מעשית. ברור שזו לא הצעה שו"חיסטית, בסה"כ רעיון לא מגובש עד הסוף כיצד להשתמש בסימולציה של מנגנון שוק כדי שנקודת האיזון של ביקוש והיצע תתן את כמות הזיהום האופטימלית. בקשר להשגות שלך על ההצעה לאכיפה מינימליסטית בחקיקה ראשית + תביעות: ביחס ל"זכויות ביקור" במפעלים אפשר להגביל אותן בצורות שונות בחקיקה, ולאפשר למפעל לחייב את המפקחים מטעם עצמם בעלויות הנגרמות לו מהפיקוח. עלויות שאולי יושבו להם אם יצליחו להוכיח חריגות מהחוק בבית משפט. בכל אופן אתה צודק באופן בסיסי; שיטה שמעודדת הגשת תביעות משפטיות למטרות רווח, מעודדת טרוליזם משפטי. אולי צריך לתקן את ההצעה המקורית ולהגביל את זכות הפיקוח והתביעה לרשויות מקומיות ולארגונים שלא למטרות רווח. הדו"ח שהדיון עוסק בו, הוא בלבול מוח בירוקראטי לשמו. אם הממשלה רוצה למדוד את עצמה שתמדוד את מה שהיא עושה - איכות השירות הגרוע שהיא נותנת לציבור. שתספק להורים מידע מפורט על תפקוד בתי הספר בסביבת המגורים שלהם. האם התפרסם פעם דו"ח איכות השוואתי על מחלקות רפואיות מקבילות בביתי חולים שונים? אני לא מעיז לחשוב בכלל על פרסום בדיקות כשירות של יחידות שונות בצבא. משרדי הממשלה יודעים טוב מאוד להסתיר כשיש מה להסתיר. אם משרדי ממשלה יוזמים דו"ח שישמש בסיס לקביעת מדיניות, כנראה שיש להם עניין בפרסום, וכנראה שלציבור אין עניין כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה רעיון מוזר שאני לא מבין עד הסוף, אבל בכל מקרה, כתמיד, הוא סובל מבעיה בשורה התחתונה, בהעדר אינטרס לדווח אמת, מי יכפה על החברה לקנות "תעודות זיהום"? מי יברר שנתוני החברה על הזיהום נכונים? אני מסכים שלמדינה (כמו כל יחיד או חברה) יש נטייה שלא למדוד דברים שלא נוחים לה, ואם מדדה, יש נטייה לא לפרסם. אבל, אי אפשר להחזיק את המקל בשתי קצותיו, מחד לבקש מהמדינה לספק מידע על תפקוד בתי הספר מחלקות בתי חולים וכו', ומצד שני להתלונן כשהיא עושה צעדים בכיוון. אגב, איזה מידע יש לך על תפקוד מחלקת שירות הלקוחות של סלקום? אתה יודע כמה זמן בממוצע לוקח מענה? כמה שיחות חוזרות על אותה בעיה יש? כמה חיובים שגויים יש? איפה ישנן בעיות קליטה? אין לך שמץ, וזה כמובן לא ספיצפי לגביי סלקום אלא נכון לכל חברה עסקית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |