|
זה היה אי שם בראשית שנות ה90 של המאה הקודמת, כשהיה קיים שרות שנקרא "טרום טיסה", במסגרתו ניתן היה למסור את המטען בערב שלפני הטיסה בקרבת מקום מגוריך (במקרה שלי זה היה בחיפה), ולקבל את כרטיס העליה למטוס.
במזוודה היה לי מכשיר רדיו טייפ (שנות ה90 או לא שנות ה90?) אשר חבר אשר עבד בבלגיה ושהה שם עם משפחתו, ביקש שאעביר אליו מבית הוריו. מכיוון שעיתותי היו בידי עניתי בחיוב לשתי השאלות (גם ארזתי לבד, וגם נתנו לי משהו להעביר למישהו). התחילה מהומה. הסלקטורית קראה לאחראי. האחראי שאל אותי מה נתנו לי להעביר למי. עניתי. הם יכלו לעצור כאן, להסתפק בפרופיילינג שלי, ובהסבר שהמקבל הוא אזרח ישראלי, בוגר צבא ובעל משפחה, או לכל היותר לפתוח את המזוודה, להוציא את מכשיר הרדיו טייפ, לחברו לחשמל ולוודא שזה אכן מכשיר רדיו טייפ. במקום זאת הם בחרו להכנס להיסטריה. טלפונים לנתב"ג, בידוד המזוודה, ולא - לא קיבלתי את כרטיס העליה למטוס. קיבלתי הנחיה להתייצב בנתב"ג בדלפק בידוק מס' 100 (או אולי מספר אחר, בכל אופן זה היה בקצה האולם) לפני הטיסה. התייצבתי שם בבוקר לפני הטיסה וסיפרתי את הסיפור לאחראית במקום אשר הפטירה "נו, טוב, מה אפשר לצפות מהמטומטמים האלה מחיפה?"
|
|