בתשובה ליובל נוב, 22/10/13 9:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי לא סיפרו לו מה אסור לכתוב1 תחת 'משלח יד' במסמך בקשת הויזה? :) לפחות על האמריקאים אפשר לסמוך שזה נובע מעודף ביורוקרטיה ולא מביורוקרטיית עדיפויות. 1 על פי האגדות האורבניות, 'מומחה לחומרי נפץ', 'פיזיקאי גרעין', 'האקר מחשבים', 'מומחה להצפנה' ושכאלה אינם מתקבלים בעין יפה במסדרונות הרלבנטיים2. רצוי לצמצמם ל-כימאי, פיזיקאי, איש תוכנה ומתמטיקאי. למשל. 2 כשהסעיף הכי משעשע בטופס בקשת הויזה הוא זה שבו אתה צריך לציין אם אתה משתייך לארגון טרור, נושא עליך נשק ביולוגי, ושאר שאלות שההגיון היחיד שיכול לעמוד מאחוריהן הוא שזה נועד לסנן מטומטמים גמורים, שהואילו לסמן V ליד אחד מהסעיפים האלה לפני שהם מראים את פרצופם בשגרירות האמריקאית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קרוב משפחה, אנגלי שנולד בארץ זרה, סיפר על נסיעתו הראשונה לאנגליה אחרי מלחה"ע-2. שם הוא נכנס לקפטריה לקנות כוס תה ושילם בשטר של 5 פאונד. הקופאית ביקשה ממנו לחתום על השטר וכששאל מדוע היא ענתה שכך מוודאים שהשטר לא מזויף (הגרמנים הפיצו כמות גדולה של שטרות מזויפים בזמן המלחמה). כשהוא אמר לה שחתימה אפשר לזייף ולשרבט כל דבר על השטר היא ענתה, "אה, על זה לא חשבתי". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
____ 2. הסעיף הזה מאפשר בבחינה חוקית ומוסרית לבטל ויזה/אזרחות/תושבות שניתנו על סמך שקר. זה דוקא מוצא חן בעיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בזה הגיון רק אם על שקר כזה אין התיישנות בניגוד, נניח, לחברות בארגון טרור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצל האמריקאים (כנראה) שאין התיישנות, או אם יש אז היא אחרי כל כך הרבה זמן, שמעשית היא אינה קיימת. ראה מקרה דמניוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם חוץ מביטול ויזה/אזרחות/תושבות אפשר גם לתבוע פלילית את זה ששיקר בטופס? כי אם כן, זו תשובה יותר חזקה לשכ"ג מעניין ההתיישנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כתב אישום בארה"ב: הסתירה את עברה כמחבלת" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2 פעם, בבידוק לקראת טיסה לחו"ל, עניתי בחיוב על השאלה האם נתנו לי משהו להעביר למישהו. היה מעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Do tell.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה אי שם בראשית שנות ה90 של המאה הקודמת, כשהיה קיים שרות שנקרא "טרום טיסה", במסגרתו ניתן היה למסור את המטען בערב שלפני הטיסה בקרבת מקום מגוריך (במקרה שלי זה היה בחיפה), ולקבל את כרטיס העליה למטוס. במזוודה היה לי מכשיר רדיו טייפ (שנות ה90 או לא שנות ה90?) אשר חבר אשר עבד בבלגיה ושהה שם עם משפחתו, ביקש שאעביר אליו מבית הוריו. מכיוון שעיתותי היו בידי עניתי בחיוב לשתי השאלות (גם ארזתי לבד, וגם נתנו לי משהו להעביר למישהו). התחילה מהומה. הסלקטורית קראה לאחראי. האחראי שאל אותי מה נתנו לי להעביר למי. עניתי. הם יכלו לעצור כאן, להסתפק בפרופיילינג שלי, ובהסבר שהמקבל הוא אזרח ישראלי, בוגר צבא ובעל משפחה, או לכל היותר לפתוח את המזוודה, להוציא את מכשיר הרדיו טייפ, לחברו לחשמל ולוודא שזה אכן מכשיר רדיו טייפ. במקום זאת הם בחרו להכנס להיסטריה. טלפונים לנתב"ג, בידוד המזוודה, ולא - לא קיבלתי את כרטיס העליה למטוס. קיבלתי הנחיה להתייצב בנתב"ג בדלפק בידוק מס' 100 (או אולי מספר אחר, בכל אופן זה היה בקצה האולם) לפני הטיסה. התייצבתי שם בבוקר לפני הטיסה וסיפרתי את הסיפור לאחראית במקום אשר הפטירה "נו, טוב, מה אפשר לצפות מהמטומטמים האלה מחיפה?" |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |