בתשובה להפונז, 10/10/13 13:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אחרי השחרור? אני נוטה לתמוך ברשות להיבחר לכנסת, אפילו במקרה הזה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אבל אם כבר בחנת אותי בהקצנה, מה דעתך על הכיוון השני? האם היית פוסל את פרנקל מהתמודד בבחירות לכנסת, כנרמז בתגובה 623491 ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי מה שנרמז בתגובה ההיא, לו הייתי פוסל את פרנקל, הייתי צריך לפני זה לפסול לפחות חצי משאר הנבחרים. לדעתי בטרם מנכשים את השיחים והעצים הקוצניים, לפסול את אזובי הקיר זה די מגוחך. בעולם האוטופי הנדון, כמובן שגם פרנקל איננו זך כשלג, כמו שכבר פורט לאורך הדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוונתי היתה לפרנקל כדוגמה, והשאלה שלי אינה אם הוא זך כשלג אלא אם יש לאפשר לציבור לבחור בו. כמובן, השאלה היא על המצב הרצוי בעיניך ("העולם האוטופי"), ממש כשאלה שהפנית אלי. לכן אנסח אחרת: בעולם האוטופי שלך, האם היית פוסל מהתמודדות בבחירות מועמד שנחשד בגניבת תיק חליפות וגו'? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתי פוסל. מה שהיה מטריד בסיפור של פרנקל זה יותר ההתנהלות שלו וחוסר הדיווח, מאשר עצם המקרה לגופו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה מקרה מבחן אחר. כאן עסקינן דווקא במועמד שהורשע בדין. עורך הדין ג'מאל אגבאריה דחף והיכה שוטר בעת מחאה נגד הריסת בית בכפר מושרפה (או דווקא במוסמוס, על פי העתירה שהגישה בשמו עדאלה). הוא נדון לארבעה חודשי מאסר שרוצו בעבירות שרות. בהתאם לחוק ולפסיקה בעניין פייגלין, הוטל עליו להוכיח כי אין קלון במעשה שבו הורשע. יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, ובעקבותיו גם בג"ץ, קבעו כי דווקא יש קלון במעשה. בכך נשללה ממנו הזכות להיבחר לראשות המועצה המקומית במשך שבע שנים, אך ורק בשל מכה בודדת שהיכה שוטר, בעת אירוע טעון ורווי התלהטות יצרים. לדעתי זו טעות קשה (לאו דווקא של בית המשפט, שורש הבעיה בחקיקה), ולא רק בגלל הפגיעה בזכותו של אגבאריה להיבחר; יש כאן גם פגיעה בזכותם של תושבי מעלה עירון לבחור במועמד הראוי בעיניהם לנהל את עניניהם. לא זו אף זו, יש כאן פוטנציאל מסוכן לפגיעה בייצוג הציבור (גם חברי כנסת!) בעדות שוטר בודדה אודות אירוע קצרצר שתוצאותיו לא מהותיות. אם לא די בכך, נראה שיש סיכוי טוב שהכנסת הנוכחית תחמיר את צינון שבע השנים ותקבע איסור עולמית. (אמנם כאן אגבאריה הודה בעובדות) הודעה לעיתונות של עדאלה פסק הדין |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נתעלם לרגע מנושא הראיות לעברה (הרי הנאשם הודה), בעיני, תקיפת שוטר (או כל עובד ציבור בעת מילוי תפקידו) זו עברה חמורה שראויה לענישה חמורה (מאסר בפועל לכל הפחות ולא עבודות שרות). המצב כיום שבו הענישה על מעשים כאלו היא קלה ולא מרתיעה (לפחות כאשר התוקף הוא יהודי), תורמת לרמת האלימות כלפי רופאים, אחיות, פקחים עירוניים, פקחי רשות שמורות הטבע ואפילו שוטרים. התוצאות של המעשה אולי לא מהותיות ברמת השוטר המותקף, אבל מהותיות מאוד בנושא האלימות נגד עובדי הציבור בכלל ונגד אוכפי החוק בפרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך שתקיפת עובדי ציבור היא עבירה חמורה (אם כי אישית יש לי רשימה של כמה שהם על הכוונת). אבל קלון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הבעיה? מי שתוקף עובדי ציבור לא ראוי להיות נציג של הציבור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו אמנם הצהרה עם מצלול נחמד, אבל לטעמי היא מסוכנת. קודם כל - וקונקרטית - בעיה אחת קשורה בחוסר האמון הכללי שלי בערך האמת של ההאשמה ב-"תקיפת שוטר". שנית - וכללית יותר - יש לי 2 השגות על כלל האצבע שאתה מציע: עקרונית ופרקטית. הפרקטית היא שלא הגיוני בעיני שעדות יחידה (במיוחד לא של עובד ציבור) תספיק כדי לפסול אדם מלשמש נציג-ציבור. את העקרונית אני מתקשה מעט לנסח, אז בערך: תקיפה "סתם" היא חמורה (הרבה) יותר מתקיפת עובד ציבור, מכיוון שהיא מעידה על אדם אלים עם נטיות פליליות, בעוד שתקיפת עובד ציבור לא בהכרח מעידה על שום דבר מעבר להפגנת ערעור מסויים (שיכול להיות מינורי) על הסדר הציבורי הקיים, שקצת יצאה משליטה (ולהערכתי ברוב הבמיקרים בשל אובר-ריאקציה של עובדי הציבור, ולא בשל מחאה לא לגטימית). באופן טבעי אנשים המובילים מחאות ציבוריות חשופים יותר להתקלויות מהסוג הזה, ובו בזמן גם ראויים יותר לשמש כנציגי ציבור. כך שיש בהצעה שלך לא מעט אבסורד, ולא רק שצריך (לטעמי) טעמים הרבה יותר חזקים כדי לפסול אדם מלשמש נציג ציבור, טעמים הקשורים ל-"היסטוריה של התנגשות עם הממסד" הם בעייתים במיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציינתי שאני לא רוצה להכנס לנושא חוזק הראיות, אבל לטעמי, חוזק הראיות לא יכול לשמש טיעון לעונש. אם הראיות לא מספיק חזקות יש לזכות את הנאשם ולא להטיל עליו עונש מופחת. באופן עקרוני, נבחרי הציבור מוציאים לפועל את המדיניות שעבורה הם נבחרו באמצעות הפעלת עובדי הציבור, כלומר העובדים הם שליחי הציבור לא פחות מאשר הנבחרים עצמם. פגיעה בעובדי הציבור היא פגיעה במנגנון הדמוקרטי ואיום עליו לא פחות מאיום על מועמד לראשות עיר לבל יתמודד פן יבולע לו (שלא לדבר על פגיעה פיזית בו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן עקרוני אתה צודק, אבל יותר מדי פעמים נתקלתי בחריגות מסמכות של עובדי הציבור עצמם (שוטרים, פקחים, ופקידים) התעללות, פגיעה בזכויות, ותקיפה אלימה. הכרתי פקח שדרך שיגרה היה חוטף סטירת לחי או אגרוף בממוצע פעם בחודש, דרך שיגרה המהל המחוזי היה מזמן אותו וצועק עליו כי ברור היה ששוב הוא ליכלך והציק לאזרחים. ראיתי בבית משפט אדם שנשאל למה היכה את פקיד הביטוח הלאומי וענה שרצה להגיע לבית המשפט כי זו הדרך היחידה שבה יוכל לעבור את מחסום הביורוקרטיה לטעון את טיעוניו. ראיתי אשים מודים באישומים נגדם כדי לקבל עונש מופחת. ובעיקר, ראיתי תקיפה על פקחי עיריה שהשיבה אותם לשפיותם וגרמה לכך שיפסיקו להציק לתוקף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ מחברי כנסת שיש להם חסינות ויכולים לתקוף את מי שבא להם ולהמשיך להיות נציגי ציבור. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |