|
||||
|
||||
תן דעתך על כך שאתה שב ומיתלה במסמך מדיני, וגם אתה מציג אותו באנאלוגיה למסמך משפטי מול החוק. והלא אמרנו שמסמכים מדיניים הם בראש ובראשונה טפסים של נייר? ולא רק אנחנו אמרנו, אלא גם וייצמן היה זה אשר עצמו הכריז עשר שנים קודם לכן: "לו ניתן לנו כעת צ'ארטר של האומות, לא היה זה אלא פיסת נייר". לו היית מעלה את הנימוקים שלך בפניו, ערב הצגת הספר הלבן של צ'רצ'יל, בוודאי היה מתנגד להם, כפי שהתנגד באותו המעמד לז'בוטינסקי שניחן אף הוא במזג חם ובנטייה להיות צודק יתר על המידה, כיוון שוויצמן אשר תחת כנפיו ממש, ותחתן בלבד אפשר היה, קרם המפעל הציוני עור וגידים באותן שנים קריטיות, ניחן בהבנה המעשית של הדברים. כיום נשלפת ההתייחסות אל חלוקת סאן רמו כדי לשמש הנמקה משפטית לשאיפה לספח את יהודה ושומרון, וזה מה שמוביל את הדיון וכנראה גם מוביל אותך להיאחז בהצהרת בלפור. בסך הכל אם נקרא אותו שוב, והרי זה מסמך אנמי. כמעט ואין בו שום דבר מלבד אותה הצהרה מעורפלת, וגם זה בחסד, כי לו הייתה מקדימה המהפכה הרוסית בשבוע ימים, קרוב לוודאי שמסמך זה כבר לא היה בא לעולם. ואולם הראיה ממבט של כמעט מאה שנים למסמך מלמדת- גבולות המדינה שהוקמה לא נקבעו על פי המתווה של אותה הצהרה, אלא תחילה בגבולות החלוקה, ולאחר מכן בהסכמי הפסקת אש ולבסוף בהסכמי השלום. בשום דבר מתוך אלה, לא הייתה הצהרת בלפור יותר מאשר פיסת נייר. התבונה המעשית של הדברים, כך כנראה בלי שהציבור בכלל ישים לב, הוליך המדינאי הישראלי המחונן את ישראל לרקום מערכת יחסים אשר ככל הנראה עולה כבר כעת על כל מה שיכול היה לול התרנגולות. והתרנגולים. של השמאל, לחלום עליו, עם מדינות ערב. כי לול תרנגולים זה אשר אינו מסוגל לראות מעבר לאפו, ואפו למצער תחוב עמוק בתוך..אנחנו כולנו יודעים היכן תחב השמאל את האף שלו, הוא ממשיך להמתין ליוזמה הסעודית. אלוהים ישמור. ועד שהצליח במלאכת מחשבת להכניס סייג במשא ומתן חרף אובמה שעל מוצא פיו מנשקים ומלחכים. פינכה. גם כשהוא לא מחמיץ הזדמנות לנקנק את ישראל. וזה לאחר שהשמאל כבר פשט את היד את הרגל וגם את המכנס. בתוך חמש שנים שקיבל השמאל הזדמנות להנהיג את ישראל, עשה נזק בשביל חמישים שנה. והנה בא זה, היהיר, ופוטר את הנכס הזה, מן האחרונים, כלאחר יד, כאילו הוא, הוא הוא..המאמי הבין לאומי. ועל זה כבר למדנו במשל יותם, שאל השלטון נוהרים שחצנים בעיקר. שחצנים וחשישניקיות. |
|
||||
|
||||
אני מסכים עם כל מילה.הדיון לא היה בשום שלה דיון משפטי.הדיון היה על איך האומות ראו את מ.היהודים והייכן.זהו,לא יותר לא פחות. א.ישראל השלמה היא ביתו של העם היהודי ורק של העם היהודי .נקודה. גם אם בריטניה הייתה מצהירה בה.בלפור שביתו של העם היהודי הוא בבחיירן זה לא היה משנה לי אישית כהוא זה,ואני מקווה שגם לך. אני כבר לא זוכר למה ה.בלפור עלתה ,אבל כל הויכוח הוא האם הם (הבריטים וחבר הלאומים) חשבו שנכון וצודק שארץ ישראל תהיה ביתו של העם היהודי.זהו. לא למען הצדקה מוסרי בשבילי או לך,לא למען הצדקה משפטית,לא למען הצדקה פוליטית כל אלו ,אני בטוח שתסכים -מוסכמים על שנינו מעל לכל ספק בלי שום צורך בהצהרה כלשהיא של בריטניה או כל כובש אחר. העינין עם הההצהרה היא לא משפטית או פוליטית מעשית- היא שזה מוכיח איך האומות ראו את בית של העם היהודי מעבר לאינטרסים שלהם. הם חשבו (לפני שהערבים התעוררו) שבית של עם ישראל הוא על כל א.ישראל (כולל ירדן) על אחת כמה וכמה יהודה ושומרון. איך הבנת שאני נגד פרגמטיות וגמישות פוליטית ומחשבתית? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |