 |
|
 |
||
|
||||
 |
אנסה לסכם את הטיעונים שלי בצורה ברורה יותר. 1. יהודים מלים את *כל* הבנים שלהם, ולעומתם, השכנים דרי העצים, כנראה היו מקריבים רק חלק קטן מהתינוקות הזכרים שלהם. לא יודע לומר כמה בשנה, אבל יכול להיות שהיה איזה מסכן תורן, או כמה מסכנים בודדים, שהוקרבו באיזה טקס תקופתי, פעם בשנה או בתדירות קצת יותר גבוהה, עבור כל השבט, עדה או whatsoever. 2. יהודים מלים את הבנים שלהם מזה כשלושת אלפים שנה, השכנים דרי העצים ירדו מהעצים והפסיקו להקריב את התינוק/ות שלהם לפני די הרבה זמן, לפי דעתי לפני יותר מאלף שנים, כנראה יותר קרוב לאלפיים. 3. את שיעור התמותה ממילה יש לאמוד בהתייחס לכל פרק הזמן שהיהודים מקיימים מילה. ברוב רובו של הזמן זיהומים קטנים שהיום כלל לא מגיעים לבית החולים, היו קטלניים הרבה יותר. לכן, כל הסטטיסטיקה התיאורית שעוסקת בשיעורי פציעה/פגיעה ותמותה של תינוקות בעת החדשה קרוב לוודאי שמעריכה בחסר משמעותי את שיעורי התמותה ממילה שהיו לאורך ההיסטוריה. אם לוקחים את כל המספרים האלו בחשבון אפשר להניח שהיחס בין מספר התינוקות שהוקרבו לכלל התינוקות של השכנים שלנו קטן (הרבה?) יותר מהיחס בין מספר התינוקות היהודים שמתו כתוצאה ממילה לכלל התינוקות היהודים. או במילים אחרות, לא הייתי בוחר דווקא בדוגמה של 'מקריבי תינוקות' כאמצעי השוואה ביננו לבין שכנינו. יש קטגוריות שיותר מחמיאות לנו. זה שליהודים היו הרבה הזדמנויות אחרות למות דווקא בגלל דתם זה נכון, אבל לא קשור לנושא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה היא לא כמה אנשים מתים ממה. אנשים מתים בתאונות דרכים כתוצאה מצורך חברתי, ואינם נחשבים לקורבנות לאל התחבורה. הנקודה היא שיש הבדל בין התפקיד התרבותי של קורבן ובין תפקידה התרבותי של הברית. קורבן אדם הוא סוג של עיסקה. כאשר מקריבים קורבן מעניקים לאל את חייו ואולי גם את סבלו, ומצפים לקבל תמורה. לדוגמה: אם הברית הייתה טקס שמטרתו לגרום לתינוק סבל בתמורה לכך שאולי האל יסתפק בסבל זה או שיתעוררו רחמיו ויעניק לתינוק חיי אושר, אז אפשר היה לראות בברית פולחן של קורבן אדם. כמובן שזה לא העניין, הברית היא טקס של סימון גופו של התינוק בבריתו של אברהם, כלומר סימון שייכותו לעם היהודי. לתינוק נגרם סבל ויש לפעמים סיבוכים, אבל זו תוצאת לוואי לא רצויה, ולכן ברור שהברית לא קשורה לקורבנות אדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת הפרשנות של אדם יהודי. מבחינת הצופה מהצד שאינו יהודי, או שאינו מאמין באל כלל, הקרבת קורבן תינוק וגרימת נזק עד כדי סכנת מוות מוחשית, שניהם בגלל אמונה שככה צריך לעשות, הם היינו הך, בגלל שמי שמשלם את המחיר הוא התינוק שאינו מבדיל בינהם. כל זה גם מבלי להיכנס לוויכוחים פוסטמודרניסטים על פרשנות ומה שמסביב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם סופרים כל תינוק שמת כהקרבה, לא צריך לקזז את זה מכל התינוקות שניצלו ? לברית מילה יש ערך רפואי רב גם היום, קל וחומר לפני המצאת האנטיביוטיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע אם הקביעה הזאת נכונה עבור האנשים שחיו לאורך כל ההיסטוריה בה מלו אנשים. לא יודע מה הייתה תפוצת המחלות שמילה אולי משפיעה על התמותה מהן, ועוד הרבה נתונים שקריטיים להתייחסות. להבנתי יהודי מאמין מל את בנו בראש ובראשונה מסיבות דתיות ואח''כ (אולי) מסיבות אחרות - חברתיות, אסטטיות, בריאותיות ואולי עוד סיבות שלא עולות לי בראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה שרוב החילוניים מלים את בניהם מפריכה את טענתך במידת מה. אצל חילונים, ואצל דתיים, השיקול הוא של חברה ומסורת. הדת וטיעונים בריאותיים הן הצדקות בדיעבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה אתה מסיק שאם אדם חילוני מל את בנו מסיבה לא דתית אז גם אדם דתי מל את בנו מסיבה לא דתית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סטטיסטיקאי הבית מתבקש למשרד. אם נביט בארבע קבוצות: חילוניים ודתיים, בישראל ובתפוצות, נראה שמקום המגורים (ולדעתי, שיעור החברים שמלו את בניהם) מסביר את ההבדלים טוב יותר ממידת האמונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא תעלב אם אגיד לך שלא השתכנעתי נכון? אבל אני מנחש שאדם מאמין מאמין (על משקל 'גבר גבר') יעלב מאוד אם תגיד לו שהוא מל את בנו בגלל לחץ חברתי או מסיבות אסטטיות ולא מסיבה דתית. סתם ניחוש, לא קראתי לסטטיסטיקאי הבית, הוא עובד עכשיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, עלבון של מושא המחקר הוא לא שיקול בחקר האמת (אם כי אולי לגבי אופן פרסום הממצאים). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |