|
||||
|
||||
לא מצאתי במאמר תימוכין לטענות על סרבנות שלום ישראלית קודם למלחמה. כן מצאתי בגולדה מאיר [ויקיפדיה] את זה: ב-1972 הועבר לה שדר דרך נשיא רומניה ניקולאה צ'אושסקו, לפיו אנואר סאדאת יסכים להיפגש עִמה. גולדה הגיבה בחיוב, אולם בהמשך לא נתקבלה תשובה מסאדאת. קיסינג'ר הציע למצרים ולישראל תוכנית שלום ב-1972, כחצי שנה לפני מלחמת יום הכיפורים, שלפיה ישראל תכיר בריבונות מצרית על כל סיני, כאשר תהיה נוכחות ביטחונית ישראלית במספר נקודות בסיני. גולדה הסכימה לתוכנית בעוד שסאדאת לא השיב ולאחר מספר חודשים פתח במלחמת יום הכיפורים. את הספר איני מכיר, אך אם הוא כופר בסימוכין אלו או אף מסייגם, אשמח ללמוד. |
|
||||
|
||||
ב1972 כל הצדדים היו למודי ניסיון מר על הפער הנרחב בין הצדדים וחוסר רצונה של גולדה להתגמשות, גם אם היתה מוכנה לפגישה עם סאדאת. בתקופה זו הוא כבר התכונן למלחמה כשהבין שבמגעים דיפלומטים לא ישיג מישראל דבר. לא שזה מצדיק אותו אבל זה היה המצב בתקופה זו, לא מעט בשל חוסר הגמישות של טרויקת גולדה-דיין-גלילי. הספר והמאמר עוסקים בנושא נרחב יותר - ההפתעה לכאורה של ההנהגה הישראלית, כמו של כלל המדינה, מפרוץ המלחמה. טענתם בענין זה היא ברורה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |