בתשובה להאייל האלמוני, 19/09/13 19:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אינני יודע. באמת שאינני יודע. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה לא יודע, אז מי יודע? הייתי אומר "נחיה ונראה", אבל אם באמת מדובר על מינכן אז כנראה שלא נחיה (ומן הסתם גם לא נראה) - מה שכן, יש לתחזית שלך תאריך תפוגה? שנה (הזמן שעבר ממינכן עד הפלישה ממנכן)? שבע שנים (השמן שעבר ממינכן עד נירנברג)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהסכם מדובר על שנה. תוך פרק זמן של (לכל היותר) שנה לערך נדע עד כמה הוא רציני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי תחזית. אין בדבריי שום תחזית. וגם ציינתי שאין כאן תבנית דטרמיניסטית, אלא שמדובר במשחק פתוח. צודק שכ"ג כשאומר שההיסטוריה לעולם אינה חוזרת על עצמה. יתר על כן, גם אין לי ידיעה בנוגע למה באמת קורה, כדי שבכלל אפשר יהיה לסמוך את ההערכות על משהו, מלבד מה שנראה לעין. כשצרפת העניקה ערבויות לצ'כוסלובקיה, הקונספט של מדיניותה היה לבלום את ההתחזקות של מדינת גרמניה. הקונספט הזה כשל מספר פעמים קודם לכן. הפרת סעיפי ורסאי, ההשתלטות על חבל הסאר וסיפוח אוסטריה עברו ללא התנגדות. הרפיון הזה למול כוח עולה, כמו למשל אי מתן תוקף לקווים אדומים, בין מתוך חולשה ובין מתוך חוסר עניין, פתח את הדרך ואולי גם את התיאבון לאפיזודות נוספות, והוא שמסמן את האופי הפייסני, מעלים העין של צרפת ובריטניה. לצורך העניין, אפשר לקרוא לזה השלמה, כמו השלמה עם הגרעין האיראני, או השלמה עם אי פירוקה של סוריה מנשק כימי וכיו"ב. וזה אולי מה ששונה יום מיום. הוקטור, המומנטום, התנופה של צבירת הכוח וחילופי הכוח. זה מה שמציין את מינכן. שהמעצמות הקריבו את בעלת בריתן, כי לא העזו להתייצב מול הכוח היריב. במה הדברים ניכרים? בכך שגם לאחר ההסכמה הרוסית האמריקאית, לא נרגעו הדברים, לא חלה רגיעה בזרימת הכוחות, ואנו שומעים תביעות חדשות. כך למשל הקריאה הבוטה של פוטין לפרק את ישראל מנשק גרעיני. זה ואם נצרף את הדיווחים על חילופי האגרות בין אובמה לרוחאני ועל הציפיות ההדדיות לנירמול היחסים וקבלת תכנית הגרעין האיראנית, מציירים תמונה של הפקרת הזירה. חוסר רצון להתמודד מול הכוחות העולים. כך למשל את קריאתו של פוטין אפשר להקביל לתביעת חבל הסודטים, ואת ההצהרות של רוחאני וח'מינאי ולפיהן ארצם לעולם לא תרצה נשק גרעיני, אפשר להקביל לאמירות של היטלר ולפיהן לאחר הסודטים ייתמו תביעותיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם נימנע מלהתייחס לרוסיה סוריה ואיראן כאל מיקשה אחת של כוח, אף שאני סבור שאלו הם כוחות המצטרפים אל אותו עניין- לנגוס בנכסים של האימפריה השוקעת אשר לפי הצהרת הנשיא שלה, "נמאס לה" היא "חולה ועייפה" מלהתעסק במלחמות של המזרח התיכון ואולי של העולם בכלל. אבל גם אם נימנע מלהתייחס לכל אלה בתור אגודה אחת של כוח, דומני כי התרת הרסן מעל איראן ונירמול הגרעין, בא בהכרח על חשבונה של ישראל, וגם על חשבונן של המדינות האחרות בזירה, וזה כדי שלא לומר שהדבר מותיר את ישראל- מופקרת. אך כרגע זו מסקנה מרחיקת לכת. ודבר אחרון, הגם שמדובר בפוליטיקה. אין כאן באמת נאמנויות, אין כאן נצח, אי אפשר באמת לומר שאובמה בגד. למשל. הוא נשיא של מדינה אחרת, וכי מה חייב אובמה לישראל? לכן גם אני לא מבין, אבל זה רק דבר אחד שאני לא מבין לגבי האיש הזה, איך נשיא של מדינה אחת יכול להבטיח לציבור שלו ואולי גם לציבור האמריקאי, שנשיא של מדינה שנייה יילחם כמו אריה במדינה שלישית. נו. אחת מיני רבות. אבל גם אם נתחשב בכל אלה, עדיין יש נימה אישית, כי אובמה כבש הרבה לבבות בישראל. הרבה הלכו אחר קסמו האישי. הרבה האמינו בו ממש. אני זוכר שאתה למשל מאד כעסת נתניהו מעיז "להשתין" על הנשיא האמריקאי, בהתייחס לאותו רגע לא דיפלומטי שבו נתניהו הביך את אובמה כשנקב מול המצלמות את מידתה הצרה של ישראל. אז גם אם ניקח את כל אלה בחשבון, אני חושב שאמור להיות איזה טעם מר ואישי של בגידה בקרב אוהבי הנשיא האמריקאי בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהההה... הבנתי אתה כועס על אובאמה בגלל שהוא לא פועל בהתאם למה שאתה רואה כאינטרס של ישראל1. ובגלל זה מינכן? ההערכה שלי מתגובה 622315 קיבלה חיזוק, והארכה שלי ליושר האינטלקטואלי שלך ירדה בכמה קילומטרים למטה. לגמרי לא ברור לי למה אתה חושב שאוהבי הנשיא אובאמה אמורים להרגיש בגידה בגלל ששונאי הנשיא אובאמה חושבים שאובאמה פעל לא נכון... אתה היית מרגיש בגידה אילו הייתי אומר לך שבוש טעה? ואולי משהו גורם לך להאמין שאם תשתמש בשפה בוטה ("מינכן") אז תשכנע מישהו? ואגב, אם מדברים על תחזיות, אם בעוד שנה לא תפתח המערכה על פולין (משמע לא היה מינכן) תסכים להודות שטעית? אם בעוד שלוש שנים ישראל תהיה במצב טוב מהיום תסכים להודות שאובמה פעל בהתאם לאינטרסים של ישראל? 1 כי אין ספק שלישראל יש אינטרס במלחמה אמריקאית-סורית - כן, כל כך נהננו משתי המלחמות האחרונות של ארה"ב במזרח התיכון, למה לא עוד אחת קצת יותר קרוב? הפעם לא רק משבר כלכלי שמשפיע על כל אזרח בישראל אלא גם מלחמה שעלולה להשפיע עלינו בצורה הרבה יותר פיזית... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא היית צריך להבין דברים אחרים. אני לא כועס על אובמה, והלא כתבתי שהוא עובד בשביל האמריקאים ולא בשביל הישראלים. ואת מינכן פירשתי כמדיניות פייסנית, כמדיניות של השלמה בסיטואציה של הופעת כוח עולה, כוח רעב, ואיראן וגם לא רוסיה אינן מסתירות את השאיפות האימפריאליסטיות שלהן. ובכל מקרה הביטוי 'מינכן' מקבל את מובנו מן המעמד של זמנו ולא מן העתיד לבוא, וכך גם התייחסתי אליו. אני לא רואה איך נירמול היחסים עם איראן משרת את האינטרס הישראלי, גם אם מחר תהפוכנה שתי המדינות לבעלות ברית קרובות. ולא שלחתי את ארה''ב למלחמה, אלא רק התייחסתי לחילופי הכוח. למשל, יכולה הייתה ארה''ב להאריך את המשבר. יכולה הייתה להטיל סנקציות חד צדדיות. למשל. גם אמרתי שעם עסקה כזאת, כבר מוטב היה שיישאר בבית. עתה מתברר שאפילו לא הייתה עסקה, אלא רק הבנות. מה שעוד יותר מסביר למה קפצו הרוסים והסורים וגם האיראנים לחטוף את הסחורה הזו. עכשיו, זה חדש לי לשמוע שיש לי אשראי של כמה קילומטרים אצלך, ואני רוצה שתדע שאני מעריך את זה. אבל על דבר אחד אני מאוכזב. שאתה חושב שאני אהיה מוכן אי פעם להודות שטעיתי. אז דע לך, ואינני כותב את זה לתפארת המליצה, שלעולם, לעולם אינני מודה בטעויות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |