|
קודם כל, ה'המלצות' של המאמר מסויגות מאוד. ציינתי את זה מפורשות.ולשאלותיך:
1. באשר לעניין הכלכלי, זה נושא שפחות רלוונטי למדינות ערב (מייצאות נפט) ויותר רלוונטי למדינות באפריקה.
2. מדינות וגבולותיהן מתהווים באלימות. מה לא ברור? תבדוק את ההיסטוריה של ישראל, ארה"ב, גרמניה, צרפת, סלובקיה, רוסיה וכו'. האנושות מנסה ושואפת לצמצם את זה, אבל הנחת היסוד של מוחמד איוב (ואני מסכים איתו) היא שאלימות היא מרכיב בקוממיות של מדינות, גבולותיהן ולאומיהן (כפי שציינתי, זו תאוריה ריאליסטית, לא ממש תאוריה שמאלנית).
לתת להם להקיז דם - כן. אבל צריך להגדיר מה זה לתת להם. הרי הנשק של אסד הוא תוצר של עסקאות נשק שעשה עם רוסיה ועם גורמים מערביים. המורדים מקבלים סיוע, אימון ותמיכה מסעודיה וארה"ב. ככל שימשיכו לחמש את שני הצדדים, מתוך מטרה להקים/להשאיר שם משטר אוהד יותר לאינטרס של המסייע, כך שפיכות הדמים תימשך.
אין פתרונות קסם. זה מצב מורכב. כפי שציינתי, המעצמות נלחמות ביניהן על הגב של מדינות העולם השלישי. ומכיון שהמעצמות לא מצליחות לשתף פעולה ביניהן, והן השחקנים העיקריים שיכולים לעזור, אין ממש מוצא מהמצב הזה, ולכן כתבתי בשבח רפואה מונעת (שכאמור, גם היא מוגבלת).
כשמגיעים למצב כמו בסוריה, הטוב ביותר שאפשר להשיג זה סיוע הומניטרי, אמברגו נשק על שני הצדדים (אם אפשרי), אכיפת אזורים אסורים לטיסה, וגישור בין הצדדים לפשרה שתשים קץ לאלימות. אבל כפי שכבר ציינתי, להגיע להסכמה על צעדים אלו בין המעצמות (דרך מועצת הבטחון של האו"ם) זה כלל לא פשוט.
3. החשש לפלישה מפני ארה"ב הוא אחד המניעים להשגת נשק כימי/גרעיני. צריך גם לשים לב לנקודה הזו כאשר ברירת המחדל בשיח הדומיננטי היא קריאה לארה"ב "להיכנס בהם".
4. לא ממש רוצה להיכנס לאיראן ולטורקיה. אבל חשוב להבין שמדובר בשתי מעצמות אזוריות במזה"ת, וככאלו תהיה להן שאיפות ואינטרסים לממש ולהגן עליהם. צריך לנתח את האינטרסים והשאיפות שלהן בקור רוח כפעולה רציונלית, ולא כגחמה של (מוסלמים) משוגעים. אין לי ספק שכך מתייחסים אליהן גורמי המחקר והמדינאים (כן, אפילו נתניהו, למרות שזה לא משתקף בטקסטים שלו), אבל זה לא בא לידי ביטוי בשיח הישראלי.
|
|