|
||||
|
||||
איך אתה מסביר את ההבדלים הגדולים בין הודו לפקיסטן, שמתבטאים בין השאר בכך שהודו היא דמוקרטיה מתפקדת ופקיסטן היא רבע דמוקרטיה צולעת (במקרה הטוב)? הבדלים ברמת משילות, כלכלה, פתיחות לעולם, ועוד, בין שתי מדינות שהיו פעם יחידה קולוניאליסטית אחת ויצאוו לעצמאות מדינית באותו יום עצמו? הסבר אד הוק שלי: פקיסטן מדינה איסלמית, והודו - לא. ובכל מקום ואתר שבו האיסלאם אוחז במושכות השלטון (לעומת המקרה הטורקי, שבו האוכלוסיה מוסלמית, אך הממשל היה חילוני עד לאחרונה) המדינה מפגרת אחרי העולם המודרני. נראה לי שזה שורש הבעיה, ולא הקולוניאליזם. מה דעתך? |
|
||||
|
||||
לא בקיא לגמרי במקרה הזה, אבל אני לא משוכנע שהניתוח שלך נכון. הודו דמוקרטיה מתפקדת? השלטון בפקיסטאן לא יציב? באמת שלא יודע. אבל בשביל להבין את הדקויות האלה, כמו שציינתי במקרה של ישראל בתגובתי למעלה, צריך לבחון עד כמה התבססה לגיטימיות פנימית מתוך תפיסה לאומית אירופית. ייתכן שההודים הושפעו יותר מהתפיסה הלאומית האירופית של הכובש הבריטי מאשר פקיסטאן (וייתכן שאני מדבר שטויות). על כל פנים, חשוב להבין דבר אחד, שזה העקרון המוביל של התאוריה שהבאתי. אין דבר כזה "עליונות תרבותית", ואם ההודים אימצו תפיסה אירופית, זה לא הופך אותם ליותר עליונים על פני פקיסאטן. אולם מאחר והמערכת הבינ"ל, על הנורמות והמעצמות המובילות, מושתתת באופן מבני על העקרונות האירופיים של לאום, ריבונות וגבולות של מדינות לאום, מי שמצליח לאמץ את העקרונות האלו (בהנחה שהוא יכול והגבולות המלאכותיים שנקבעו עבורו מאפשרים זאת) יהיה ביתרון על פני מי שלא מאמץ אותם. לגזור מכך קביעה ערכית ומוסרית המבדילה בין מתקדמים ופרימיטיביים - זה כבר באחריותך (ושוב, כדאי להיזכר מה ה"מתקדמים" עשו לפני 70 שנה). יחד עם זאת, הדוגמא של הודו-פקיסטאן מצוינת, והיא מאד דומה לשלנו עם הפלסטינים - יחידת שטח אחת שחולקה לשתיים. היא מצוינת כי היא יוצא מהכלל המעיד על הכלל. אילו לא היתה חלוקה והיתה נוצרת מדינה אחת על כל השטח ללא הרכב אתני אחיד, סביר להניח שגורלה היה דומה מאוד לעיראק, לבנון, סוריה ולוב. |
|
||||
|
||||
לא נראה לי שההודים הפנימו ערכים אירופיים יותר מהפקיסטנים. למעשה, עד העצמאות לא היו ''פקיסטנים'', היתה תת-יבשת-הודית ענקית ובה עשרות קבוצות אתניות, שפות ודתות. המוסלמים החליטו שהם חייבים מדינה משלהם וכך נוצרה פקיסטן. כך שמעבר לכך שקבוצה דתית אחת מהפסיפס ההודי הבדילה את עצמה מהשאר, אין דבר כזה ''פקיסטנים''. אולי הסיבה שהם טרחו להבדיל את עצמם, כלומר האיסלאם, היא גם מה שתקע אותם בהמשך הדרך. כך שעדיין נראה לי שהדוגמה ההודית די מפילה את המבנה התיאורטי שלך. אך אולי, כדבריך, צריך עוד להתעמק בזה. כמר חתימה שמח. |
|
||||
|
||||
דמוקרטיה ולאומיות הם לא ערכים אירופיים, או מערביים? והצבעת בדיוק על הנקודה של המאמר, כשאמרת "אין דבר כזה פקיסטאנים". צודק. במידה וזה נכון שהלאומיות ההודית היתה יותר מבוססת מהלאומיות הפקיסטאנית (ושוב, צריך לבדוק את זה), זו האינדיקציה שחיפשת להבדלים (שוב, במידה ואלו קיימים ומשמעותיים - צריך לבדוק את זה). כלומר, בניית לאום וביסוס לגיטימציה שלטונית הם מטרות קשות שמצריכות זמן ומשאבים. אם הודו לא היתה צריכה להשקיע בזה כמו פקיסטאן, זה יכולה להיות אחת הסיבות להבדלים ביניהן. גמר חתימה טובה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |