|
||||
|
||||
במשטר פרלמנטרי כמו זה שבבריטניה רה''מ חייב להביא החלטה מסוג זה לאישור הפרלמנט. זאת לעומת המשטר בארה''ב, שהוא נשיאותי, ולכן אובמה ממש לא היה חייב ללכת לקונגרס, ביחוד על משהו שהוא הרבה פחות מיציאה למלחמה. קמרון חשב שהלייבור יתמוך בו, לאחר שמנהיג הלייבור אד מיליבנד הבטיח לעשות כן אם ימולאו תנאים מסויימים. התנאים מולאו, אך הלייבור הצביע נגד. |
|
||||
|
||||
מבחינה רשמית המבצע בסוריה לא מוגדר כמלחמה אבל מכל בחינה מעשית שהיא ומהנסיון המר של האמריקאים במזרח התיכון, אובמה יודע שהוא זקוק לתמיכה פוליטית בנושא הזה. |
|
||||
|
||||
או שהוא משחק ב''תחזיקו אותי''. |
|
||||
|
||||
ארה''ב צריכה להכיר במציאות ולהפחית את הדומיננטיות והמעורבות שלה במקומות שונים בעולם. בעיקר באזורים שמקיפים את רוסיה ולסכם עם הרוסים על המקומות שלתוכם הם לא נכנסים. בהזדמנות חגיגית זאת גם להקטין את כמות הבסיסים שלהם ואת תקציב הביטחון שלהם. גם עם סין. במסגרת התן וקח (בינתיים הם נמצאים בצד ה''קח'') לסדר את הנושא הסורי. עכשיו יש לאובמה קצת זמן עד שהקונגרס יתחיל בדיונים. כמובן שהפראנואידים שגובלים ברוסיה יקשו עליו. |
|
||||
|
||||
שטויות. גם במשטר נשיאותי וגם במשטר פרלמנטרי נהוג להבדיל בין מלחמת ברירה (שבה צריך אישור של הפרלמנט1) למלחמת אין ברירה (שבה לא צריך אישור של הפרלמנט2). קמרון חשב שיהיה לו רוב בפרלמנט משום שהוא עומד בראש קואליציה של שמחזיקה ברוב מובהק בפרלמנט (מעל 360 חברי פרלמנט בקואליציה, מתוכם רק 272 הצביעו בעד). הוא ידע מראש שרוב הלייבור יתנגד, הוא טעה לחשוב שהמפלגה שלו והליברלים יתמכו בו. 1 או, בניסוח של מומחה חוקתי במדינה נשיאותית: "The President does not have power under the Constitution to unilaterally authorize a military attack in a situation that does not involve stopping an actual or imminent threat to the nation". 2 נסה לתאר לעצמך את גולדה מאיר מנסה לגייס תמיכה בכנסת ביום כיפור. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |